הגיל השלישי, השליש האחרון בחיים שלנו כבני אדם, מביא עמו קשת רחבה של התמודדויות, שינויים ואפשרויות בכל התחומים החשובים של החיים: הבריאות, הזוגיות, העבודה המשפחה והקהילה. ונדמה שבכולם יש מפגש מעניין בין המתרחש במציאות ובין האופן שבו אדם מתמודד עם הסיטואציות הנקרות על דרכו. היום יותר מתמיד על החברה שלנו ללמוד להתמודד ולתת מענה לבני הגיל הזה, שחלקם באולוסיה הולך וגדל. אבל למעשה לא מדובר על קבוצה אחת, אלא על מספר קבוצות גילאים. רשמית נהוג לקטלג את הגיל השלישי כמתחיל בגיל הפרישה ונמשך עד תום החיים, אך האמנם עולמם של בני ה-67, או 62 זהה לעולמם של בני ה-+90?

מבט מעמיק יותר מחלק, כאמור, את בני הגיל השלישי לכמה קבוצות:

הראשונה, בני ה- 60-75. לקבוצה זו משתייכים אנשים בריאים על פי רוב, עצמאיים, פעילים ובעלי סדר יום עמוס למדי. ניתן לראות שהתהליך שמעסיק רבים מבני קבוצה זו הוא היציאה לגמלאות. חלקם לא מעונינים לפרוש, חלקם לא יכולים לחכות כבר. אצל אחרים עולות תהיות רבות לגבי העיתוי ורבים רבים מצויים בתהליך ההסתגלות לסטטוס החדש. יציאה לגמלאות מזמנת הנאות רבות בבילוי עם הנכדים, בחוגי העשרה, בטיולים בארץ ובחו"ל ועוד, אך מצד שני היא גם מזמנת התמודדויות מורכבות. לעיתים יש צורך להסתגל מחדש לבן הזוג, לאחר שנים של השקעה בגידול הילדים ובטיפוח הקריירה. ליווי הילדים בגידול הנכדים עשוי לזמן קונפליקטים שונים; התרופפות הקשרים עם עמיתים למקום העבודה, ששימשו כחברים ומקור תמיכה, יכולה ליצור תחושת בדידות; והיציאה ממעגל העבודה מעלה שאלות הנוגעות לערך עצמי ומשמעות החיים.  ובכלל ההיערכות לסדר יום חדש מעוררת דיאלוגים של חשבון נפש.

במקביל מתרחשים גם תהליכים נוספים, שהמרכזי שבהם הוא ההתמודדות עם ענייני בריאות ותפקודי הגוף, שתופסים מקום הולך וגדל. בגילאים הללו בד"כ מתחילה לראשונה ההתמודדות עם מצבים גופניים מורכבים, ואלה מזמנים הן קשיים בריאותיים-יומיומיים והן קשיים רגשיים.

הקשיים יכולים להופיע גם אצל אלה שנאלצים לחוות מצבים גופניים לא נעימים, אבל גם אצל מלוויהם הקרובים. בעצם ניתן כבר להבחין כאן במאפיין העיקרי של הגיל השלישי: הרבה הרבה שינויים בכל מישורי החיים. השינויים הללו מזמנים מחד חוויות ורגשות חיוביים, אבל מאידך גם מעוררים חרדה ולחץ, המצריכים משאבים בכדי שאדם יוכל להתמודד בהצלחה ולהמשיך ליהנות מחייו.

קבוצת הגיל השניה, בני 75-85: חברי קבוצה זו מתחילים להרגיש ביתר שאת את כובד משקלם של תהליכים שהחלו עוד קודם לכן. ההתמודדות הראשונה במעלה אליה נדרשים בתקופה זו היא בתחום הבריאות. בדרך כלל אצל גברים מתחילה מוקדם יותר מנשים ירידה ניכרת בתפקודי הגוף והקוגניציה, הופעה של מחלות מורכבות ופגיעה בעצמאות האישית. מצב זה משפיע כמובן על מצבו הנפשי של החולה עצמו, אבל גם על בן/בת הזוג אשר נדרשים לטפל וללוות, באופן שמצריך לעיתים כוחות אדירים. מה גם שהפרטנר עצמו אינו נעשה צעיר עם השנים ויש לו התמודדויות מורכבות משל עצמו. פעמים רבות, דווקא החולים עצמם זוכים לתשומת לב, וספק התמיכה העיקרי, בן/בת הזוג, נשכח או שוכח את עצמו בלהט הטיפול בחולה.

סביב הגילאים הללו הופך להיות דומיננטי יותר ויותר העיסוק במוות ובליווי של יקירים לדרכם האחרונה. נדמה שלעולם תקצר היריעה מלהתייחס למורכבותו של נושא זה, אך אבליט כאן טיפה אחת באוקיינוס של תחום האובדן והשכול. רבים מתייחסים לכך שאמנם יקיריהם הלכו לעולמם אך הם חיים בתחושה שאותם יקירים ממשיכים להיות חלק משמעותי מחייהם. פעמים רבות ניתן לראות שהקונפליקטים שהתקיימוו כאשר שני בני הזוג היו בחיים, ממשיכים להתקיים גם כאשר אחד מבני הזוג נפטר. נראה שעבודה על מערכות היחסים גם עם הנפטרים הינה במידה מסוימת חלק מתהליך האבל.

השינויים הרבים שצוינו משפיעים גם על מעגלי התמיכה החברתית. מצד אחד חברים נפטרים ואחרים עוברים לבתי אבות או להתגורר בסמוך לילדיהם, ומצד שני ישנם קשישים שמצליחים לטפח מעגלי חברה וקשרים בינאישיים, שמהווים להם מקור לתמיכה והנאה. בשנים האחרונות מתברר, כי השימוש הגדל והולך באינטרנט בקרב בני הגיל השלישי, מאפשר להם להיות בקשר עם קרובים, ילדים ונכדים ובמקביל גם מאפשר להם  להשתייך לקהילות שונות ומעגלים חברתיים ולתרום מכישוריהם ומזמנם.

קבוצת הגיל השלישית, בני 85 ומעלה: בזכות ההתקדמויות הרפואיות ותוחלת החיים הגדלה רואים יותר ויותר קשישים בטווח הגילאים הזה, ושיעורם באוכלוסיה הולך וגדל באחוזים ניכרים. על פי רוב, אצל חברי קבוצת הגיל הזו ההיבט הבריאותי תופס מקום נרחב יותר ויותר. מידת העצמאות והניידות שלהם מוגבלת והפגיעות שלהם למחלות ושינויים פיסיולוגיים הינה רבה. גם העצמאיים שמביניהם נזקקים בסיוע במטלות יומיומיות כמו קניות ובישול ונראה שהם עסוקים רבות בנושאים של תלות, תמיכה והישענות.

נראה שאת מקור החוזק של העצמאיים מביניהם לא ניתן לקנות בכסף, והוא הניסיון. השנים והתהליכים שהם עברו לימדו אותם יותר מכל על עצמם, ונראה שהם מביטים על העתיד שלפניהם במידה מסוימת של ביטחון. כמובן, ששינויים בגיל הזה, כמו בכל גיל, מעוררים חרדה, אך התחושה היא שאצל חברי קבוצה זו, זה אחרת. לא נדיר לגלות שניכרת אצלם תחושה של השלמה ומידה של שביעות רצון עם הגיל. אמנם הם פעמים רבות יושבים בביתם או בבית האבות, אך הם גם זוכים לראות את הנכדים מבקרים עם תינוקות זעירים על הידיים. מאידך, בקרב קבוצה זו מצויים שיעורים גבוהים של קשישים סיעודיים ותשושים הנאבקים לסיים את חייהם בצורה מכובדת, כשלצידם בני משפחתם שמנסים לאפשר זאת. פעמים רבות זו נראית כדרך ארוכה וקשה ומייסרת, הן עבור הקשישים עצמם והן עבור בני משפחתם. אמנם התהליך שעוברים הילדים בו הם מנסים כל אשר שביכולתם הינו קשה למדי, אך הוא גם מאפשר תחילתו של תהליך של פרידה. תהליך כה מורכב שאני מוצא את עצמי מתקשה להתייחס אליו במשפטים בודדים.

לסיכום, נראה שכל הפרק של הגיל השלישי, השליש האחרון של החיים, הוא מעין רכבת מהירה של שינויים, הן לקשישים עצמם והן לבני משפחתם. רכבת זו מזמנת התמודדויות קשות ומורכבות לכל הנוגעים בדבר, אך גם מעלה היבטים חיוביים ומתגמלים. נדמה ששם המשחק הוא מציאת האיזון בין הקצוות, שהתנועה ביניהם עשויה להיות חוויה מטלטלת. מהי הדרך למציאת האיזון? נדמה שזו השאלה הגדולה, אך נראה שאדם שנאלץ להשתמש במשאביו בכדי להתמודד או ללוות ולתמוך, יצטרך בשלב מסוים למצוא את הדרכים למלא את משאביו בחזרה.  אחת הדרכים להתמודד בתוך המורכבות הזו היא להעזר בתהליכים של ליווי וטיפול רגשי. בשנים האחרונות נצבר ידע רב בתחום הטיפול הנפשי למבוגרים וקשישים, ויש הוכחות רבות לכך שטיפול כזה הוא משמעותי ויעיל במקרים רבים. מטפלים רבים מופתעים לגלות עד כמה השינוי והריפוי אפשריים בעבודה עם בני הגיל השלישי. אחד המחסומים לקבלת טיפול כזה הוא גורם הניידות. הזכרתי כבר קודם לכן את התפקיד החיובי שיש לרשת האינטרנט בעולמם של מבוגרים רבים – וכאן יש יתרון נוסף: האפשרות לקבל תמיכה וטיפול דרך הרשת. אתר ופרוייקט "בנפשי" שם לעצמו למטרה לקדם את האפשרות להביא את הטיפול והתמיכה הנפשיים למבוגרים ולקשישים, מתוך ההבנה מצד אחד לקשיי הניידות, וההסתמכות מצד שני על המיומנות שמגלים מבוגרים רבים בשימוש במחשב ובאינטרנט.

]]> http://www.benafshi.co.il/?feed=rss2&p=699 0 http://www.benafshi.co.il/?p=681 http://www.benafshi.co.il/?p=681#comments Thu, 24 Sep 2009 07:21:29 +0000 ‫איריס הלמן‬ http://www.benafshi.co.il/?p=681

"איתמר אוהב חיות. איתמר אוהב את כל החיות שיש. איתמר אוהב אפילו חיות שאין, כמו חד קרן, או כמו דינוזאור. ויש רק בעל חיים אחד שאיתמר מפחד ממנו: ארנב. מאוד משונה…." (דוד גרוסמן, איתמר פוגש ארנב).

למה ילדים פוחדים?

כולנו פוחדים. הפחד הוא רגש טבעי. בבסיס הפחד עומד מנגנון התרעה ואזעקה, המביא אותנו להיזהר מסכנה. אולם מערכת האזעקה הזו יכולה "לזייף" ולעתים, נוצרת תגובה מוגזמת של פחד, תגובה שאינה עוזרת לאדם בתפקוד, אלא חוסמת אותו. פחד מוגזם עשוי להביא להימנעות מדברים תפקודיים יום יומיים.

ישנם פחדים שאנו מכנים אותם "פחדים התפתחותיים" באופן טבעי, תינוק בן שמונה חודשים עד שנה וחצי, מתחיל לפתח פחד מזרים. זהו פחד התפתחותי, כיוון שהוא מקביל להתפתחות ההבחנה של התינוק בין אדם מוכר ואדם זר. בגיל הגן אנחנו נתקלים בהרבה ילדים הפוחדים מחושך או ממפלצות. יש ילדים שיפחדו מבעלי חיים, ויש ילדים המבטאים פחד ממוות. ילדים רבים בגיל הזה יסבלו מסיוטי לילה. כל אלה פחדים התפתחותיים, המבטאים התחלה של הבנה והתמודדות של הילד עם מעגל החיים, עם אפשרות של פציעה מחלה או מוות.

ישנם כמובן גם פחדים אחרים, שאינם התפתחותיים, פחד בעקבות אירוע טראומטי, או חרדות המתפתחות מסיבות שונות. אלה דורשים התייחסות נוספת, ועליהם לא ארחיב במאמר זה.

כיצד נוכל בתור הורים לעזור לילדינו בהתמודדות עם פחדים התפתחותיים?

בספר "פחדים של ילדים" מתארים המחברים את ההתערבות האידאלית של ההורים כהתערבות שתהיה תומכת, אך לא מגוננת. למה הכוונה? בעת סכנה ממשית, האינסטינקט התקין של ההורה הוא להגן על ילדו, באופן מוחשי וממשי. בעת "זיוף" של מנגנון ההתראה, כלומר פחד מוגזם הפוגע בתפקוד, ישנם הורים שנוטים לגונן על ילדיהם ולא לאפשר להם להתמודד עם הפחד. ההורה יכול למנוע את ההתמודדות או להתמודד במקום הילד בעצמו. הגנת יתר זו לא מאפשרת לילד ללמוד, כי החרדה בסופו של דבר עוברת. טבעה של החרדה הוא לנוע בגלים: להחווצר, להתגבר, להיחלש ולהעלם. מנגנוני בקרה פיסיולוגים פועלים על פי עיקרון של היזון חוזר (משוב) כלומר, מרמה מסוימת ואילך מופעל מנגנון המרסן את החרדה. כך למשל כיווץ שרירים מביא להפעלת רפלקס של הרפיית שרירים, עליה בקצב הלב מביאה לתגובה שמאיטה את קצב הלב. לכן, בעצם, תחילתה של החרדה, מבשרת את סופה.

ילדים (וגם מבוגרים) לא "לומדים" את הטבע הגלי של החרדה, כאשר הם נוקטים בהימנעות שיטתית מהמצב המעורר חרדה. כך איתמר, נמנע מלהתבונן בארנב בגן החיות, או אפילו בתמונה של ארנבים… בספר המקסים של דוד גרוסמן, איתמר מתגבר על הפחד כאשר הוא נתקל במקרה בארנב, מבלי לדעת כלל שזהו ארנב, וכך הוא לומד להתקרב אליו ולמוסס את ההימנעות שלו מארנבים.

התנהגות אחרת של הורים שעשויה להגביר את החרדה במקום להפחיתה, היא התעלמות מהפחד, ודרישה לתפקוד מלא בלי לתת תמיכה. אמירות כגון "הוא רק עושה הצגה", "תפסיק עם השטויות" או "אין בכלל מה לפחד " הן דוגמא להתייחסות כזאת. התייחסות כגון זו, לא נותנת מקום לרגש הטבעי של הילד.

איך אני כהורה אתמודד עם הפחד של הילד?

הסוד הנשמע פשוט, אך לפעמים קשה ליישום, הוא למצוא את הדרך לתמוך, אך לא לגונן, לעזור, אך לא לאפשר הימנעות. כאשר ההורה מצליח לתת תגובה רגישה ומנחמת לחרדה, תוך כדי עידוד ומתן עזרה לילד להתמודד עם הפחד, הוא ילמד לאט לאט שהשד לא כל כך נורא. כך אנחנו מלמדים את ילדינו לנסוע באופניים כאשר אנחנו מלווים אותם בהתחלה, ואחר כך עוזבים אותם לדרכם. כך אנחנו מלמדים ילד להירדם לבד, כאשר אנחנו יושבים לידו זמן קצר, הולכים, וחוזרים לאחר זמן קצר להראות לו שאנחנו כאן, ובהדרגה, מתרחקים.

שיטה המבוססת על הגישה הנרטיבית לטיפול בילדים, מציעה להתייחס לפחד כגורם חיצוני, נפרד מהילד, וכך להימנע מגישה ביקורתית כלפיו ("ילד פחדן"), ולהפוך יחד לצוות הנלחם בפחד בדרכים שונות. גם כאן כדאי לגייס את הדמיון, ולהיעזר בו. הדמיון הוא המלבה את הפחד, והוא גם יכול לעזור בהתמודדות איתו. קודם כל צריך להזמין את הילד להכיר לנו את הפחד, ולספר לנו עליו, ואחר כך אפשר למצוא יחד דרכים שונות הלקוחות מעולם הדמיון של הילד להתגברות עליו – אפשר להשתמש בחרבות דמיוניות או צעצוע, באבקות קסמים למינהן, בקופסאות בהן אפשר לכלוא את נושא הפחד ועוד, כיד הדמיון הטובה. היצירה גם היא דרך להתמודד עם הפחד. ילד האוהב ליצור, יכול לצייר את מושא הפחד שלו, ליצור אותו בפלסטלינה, או בדרכים שונות. דרך נוספת לעזור להתמודדות עם הפחד, היא דרך השפעה על הגוף, שכפי שהוצג קודם, הוא שותף מלא בחווית הפחד. ניתן להשתמש בפעילות גופנית, המשפיעה באופן חיובי על מצב הרוח. המנוחה שלאחר הפעילות היא מעין הרפיה. אפשר אפילו לערוך משחקים מכוונים של כיווץ שרירים והרפייתם, וכמובן, אפשר להשתמש במוסיקה מרגיעה, או במסז' (המגע גם הוא מרגיע). דרך נוספת ומוכרת היא השימוש בספרים. לקרוא לילדים ספרים העוסקים בפחדים, היא דרך מצויינת לעיבוד רגשי של הפחד, ממקום שהוא מעט מרוחק יותר. אפשר להיעזר בספרי ילדים כגון אלה המוזכרים להלן, או לספר לילדים סיפורים משלכם. סיפור על אבא שפחד כשהיה ילד, ועל הדרך שבה התגבר על הפחד, יכול להיות מרגש ומשמעותי עבור ילד עם פחדים.

כאשר יש שאלות ספציפיות אפשר לפנות לייעוץ פסיכולוגי. לעתים, אפשר לקבל ייעוץ קצר ומשמעותי, שיעזור להתגבר באופן תקין על פחד התפתחותי, ולא להכנס למעגל של הימנעות שירחיב את המצוקה. כמו בנושאים אחרים, גם בנושא זה, אפשר להעזר בהדרכת הורים באינטרנט כדי לבחון את השאלות המיוחדות לילדיכם בנושא הפחד.

ספרים מומלצים:

להורים- "פחדים של ילדים- איך לתמוך במקום לגונן " חיים עומר ואלי ליבוביץ' – ספר קטן, קריא ומומלץ.

לילדים – "איתמר פוגש ארנב" / דוד גרוסמן, "פחדרון בארון" / מרסר מאיר  "לילה חשוך אחד" / אורה איל

]]> http://www.benafshi.co.il/?feed=rss2&p=681 0 http://www.benafshi.co.il/?p=459 http://www.benafshi.co.il/?p=459#comments Wed, 24 Jun 2009 13:13:42 +0000 ‫בועז שביט‬ http://www.benafshi.co.il/?p=459

שאלות כאלה ודומות להן מעלים רבים אשר נתקלים לראשונה באפשרות החדשה יחסית של טיפול דרך הרשת. התשובות לשאלות האלה הן היום כבר ברורות: כן זה אפשרי! כן זה עובד, לפעמים ביעילות מפתיעה. יש כמובן גם חסרונות, כמו העדר קשר העין הישיר, אבל יש גם יתרונות מיוחדים, אשר יוצרים הזדמנויות חדשות. אז מה הם היתרונות העיקריים של טיפול וייעוץ דרך הרשת?

להשתחרר מעכבות
לטיפול ברשת ישנם מספר יתרונות מהותיים. למשל, אחת התופעות המוכרות לאנשי טיפול, העובדים במדיה האינטרנטית מכונה "הסרת העכבה". האנונימיות של המדיה מציעה אפשרות לאנשים רבים להיחשף באופן עמוק ומהיר פי כמה מאשר בפגישות פנים אל פנים. האנונימיות חוברת לתחושת הביטחון, הנובעת מכך שהמטופל יושב בביתו המוכר ונהנה מתחושות של הגנה ושליטה, ושניהן תורמות לאפשרות לצלול בקלות ובזריזות יחסית אל תוך תהליך עמוק ומשמעותי. לא אחת קורה שבטיפול אינטרנטי מצליחים המטופלים (או הנועצים) לגעת ולטפל בנושאים שהתקשו לגעת בהם בטיפול פנים אל פנים. יתרון חשוב נוסף הוא אפשרות התיעוד. גם המטופל וגם המטפל יכולים לשמור לעצמם את כל תהליך ההתכתבות, דבר המאפשר לחזור אל ארועים ותובנות שהתרחשו במהלך הדרך, ובכך לא לאפשר להן להתמוסס; התיעוד גם מאפשר יצירה של מבט כולל ופרספקטיבה על התהליך כולו, דבר שבפני עצמו עשוי להאיר עיניים ולספק תובנות רבות.

נגישות גבוהה ועלות שפויה
וישנם גם יתרונות במישור המעשי או ה"טכני". טיפול דרך הרשת הוא בדרך כלל זול בהרבה, עד כדי חצי מהמחיר הממוצע של טיפול רגיל; וכמובן שהוא הרבה יותר נגיש ומבטל כל בעיה של מרחק, נסיעה וחניה. בזמנים כמו שלנו, שבהם אנשים רבים נמצאים במצוקה וחרדה, שנובעים בין היתר מהמשבר הכלכלי, יש ליתרון הזה חשיבות עצומה. דווקא היום נזקקים רבים תמיכה נפשית ומתקשים לקבל אותה בגלל העלויות הגבוהות שלה ובשל העדר זמן המתחייב מהגעה לטיפול.

איך זה עובד בפועל?
קיימים מספר דרכים לממש טיפול במדיה האינטרנטית.  אתר "בנפשי" למשל, מציע מגוון של סוגי טיפול וייעוץ בשני ערוצים: מייל או צ'אט. בטיפול במייל מתרחשת "תקשורת א-סינכרונית". כלומר, המטופל/ת כותב/ת מכתב והמטפל/ת עונה עליו לאחר זמן מה, בדרך כלל זמן שנקבע מראש. תוכן המכתבים ואופן העבודה נוצרים ונלמדים דרך התהליך עצמו; בדרך כלל לאחר מספר מיילים מגיעים לעומק וליעילות גבוהה בעבודה המשותפת. מעניין לציין, שלמרות העובדה שמדובר בהתכתבות, נוצרת מהר מאוד חוויה של קשר משמעותי ועמוק, ופעמים רבות גם מרתק. מטופלים רבים מדווחים על תהליכים משמעותיים מאוד שעברו דרך עבודה בהתכתבות ועל שינויים שחלו בחייהם בעקבות העבודה הזו – בין אם מדובר בפסיכותרפיה, ייעוץ להורים, אימון אישי או טיפול באמנות.

בעבודה דרך צ'אט מתרחשת "תקשורת סינכרונית", כלומר שיחת התכתבות ב- On-line, כמו שרובנו מכירים משיחות צ'אט בתחומים אחרים. אלא שהפעם השיחה היא בזמן נתון וקבוע מראש, כמו פגישה טיפולית רגילה. גם במקרה של הצ'אט נוצר בדרך כלל תהליך מאוד משמעותי ועמוק בזמן קצר יחסית, וגם כאן יש משמעות רבה ל"הסרת העכבה". כל מי שהתנסה בשיחות צ'אט בתחומים אחרים של החיים יודע שהחוויה יכולה להיות חזקה ומרגשת, וכך גם במקרה הזה. אלא שכאן בצד השני יושבים מטפלת או מטפל מיומנים, אשר אמונים על תיעול התהליך לכיוון ייעוצי או טיפולי בונה.

לסיכום:
ובאמת, כדי לאפשר תהליכים נכונים ומעצימים וכדי להתמודד היטב עם הקשיים והבעיות שמציג הטיפול ברשת, על המטפל/ת להיות מיומן בתחום. פרט להיותם אנשים מקצוע טובים בתחומים בהם הם עוסקים, עליהם גם להבין לעומק את התהליכים של עבודה ברשת ולהיות מיומנים בהם. כיום אין עדיין בארץ לימודים פורמאליים של התחום (שקיימים זה מכבר בארצות אחרות). לכן בצוות של אתר "בנפשי", הכולל אנשי מקצוע מתחומי הפסיכותרפיה, ייעוץ הורי, טיפול קצר מועד, טיפול באמנות ואימון אישי, נוצרה קבוצת למידה אשר משתלמת, חוקרת ומיישמת את הכיוון החדש הזה, אשר הולך ותופס מקום משמעותי בעולם הטיפול הנפשי והייעוץ גם בארץ.

במפגש הראשון של הכשרתי בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (לצורך הנוחות, בואו נכנה אותו מעתה CBT -סי בי טי), נוכחתי לדעת שהגישה הזאת תפורה בדיוק בשבילי. שהיא מתחברת למה שאני רוצה לעשות ולטפח במסגרת עבודתי הטיפולית ואף משקפת את תפיסתי באשר לבני אדם בכלל ואלו המגיעים אלי בפרט.

וזאת למה? ראשית, ב-CBT מאמינים באפשרות של שינוי לטובה בזמן קצר יחסית. בכך שהאדם, בהינתן רצון וכלים מתאימים, יכול לחולל שינוי גם במצבים קשים ומגבילים וזאת בלי לבלות 5 שנים בטיפול שמעלה סוגיות שונות אשר קשורות או לא קשורות לבעיה שמציקה לו. ולא מדובר רק באמונה, יש עובדות בשטח המתבטאות במחקרים רבים.

ב-CBT המטפל והמטופל עובדים כצוות. למעשה, המטפל מלמד את המטופל לטפל בעצמו! במהלך הפגישות שלהם, הוא מעביר למטופל ידע רב ועושה עמו את הצעדים הראשונים בהתמודדות עם הבעיות המציקות לו. בהמשך, המטופל מיישם את הידע בחייו הפרטיים ובמהלך הטיפול, שואב עידוד וידע נוסף על פי הצורך, מהמטפל שלו.

המטפל אינו ישות היודעת כל, אולי בעלת כוחות ואיכויות נעלות, אשר מרעיפה על המטופל השפעות מיטיבות שונות. ההבדל היחיד בינו לבין המטופל הוא הידע והניסיון שרכש. העבודה הטיפולית היא בגובה העיניים, כאשר הכלים שהמטפל מעביר למטופל מוסברים עד לרמת האופן שבו הם פועלים. כאמור, כלים אלו זכו לתמיכה מחקרית נרחבת ואינם רק בגדר תיאוריה שנועדה לסבר את האוזן. זהו עוד מאפיין של ה-CBT  שדיבר אלי: הכלים שניתנים למטופל אכן עובדים אם משתמשים בהם "על פי הוראות היצרן". CBT היא גישה שנקראת Evidence based כלמור מבוססת על ראיות מחקריות.

הגישה הטיפולית הזו נועדה לאנשים שמוכנים לחולל שינוי בחייהם ולהוכיח מוכנות זו הלכה למעשה ולא רק מן השפה אל החוץ. על כן נעשה בתחילת הטיפול וגם במהלכו ברור לגבי המטרות שכרגע חשוב למטופל לעבוד עליהן.

אך תחילה, הגדרות:

החלק הראשון של השם או ה-C מדבר על קוגניציה. הכוונה כאן היא לכל מה שאנחנו חושבים ומרגישים.

החלק השני הוא B או התנהגות והוא כל מה שאנחנו עושים, לא רק באמצעות הגוף, אלא גם במוחנו, כל אותם דברים שאנחנו מבצעים באופן גלוי או נסתר (מחשבתי) באופן רצוני. דוגמא לעשייה נסתרת כזאת יכולה להיות להגיד בלב משפט כלשהו בכל פעם שאנחנו חושבים מחשבה רעה כדי לבטל אותה. לעתים אמירות כאלה תופסות כל כך הרבה מזמן העירות של האדם עד שהן פוגעות באופן משמעותי באיכות החיים שלו.

ה-T הוא therapy או טיפול.

הנחת היסוד הראשונה של CBT היא שאירועים השונים שקורים לנו לא משפיעים עלינו באופן ישיר ומה שקובע את אופי התגובה שלנו לאירועים הוא הפרשנות שאנחנו מעניקים להם:

אירוע >>>> פרשנות >>>> תגובה

ולא

אירוע >>>> תגובה

כדי להמחיש עקרון זה, דמיינו מצב שבו מספר אנשים צופים בתאונה קלה המתרחשת בסמוך להם. הנהג נכנס לתוך עץ וגרם נזק למכוניתו. אחד מהצופים הוא עו"ד, במחשבתו הוא מדמיין את הנהג במאבקו המשפטי עם חברת הביטוח. הרגש שנראה אצלו הוא אולי סקרנות, עניין. הצופה השנייה היא רופאה שתוך שניות מעריכה את ההשלכות השונות שייתכנו לתאונה על בריאותו הפיזית והנפשית של הנהג. הרגשות שתרגיש יכולים להיות דאגה ומעט חרדה ויניעו אותה לגשת מייד למכונית הנפגעת ולנסות לברר את מצבו של הנהג, להגיש לו עזרה ולקרוא לשירותי ההצלה. הצופה השלישי הוא נהג לשעבר שלפני כשנה עבר תאונה קשה שבעקבותיה אינו מסוגל להיכנס למכונית בשל חרדה גבוהה שמתעוררת בו ותמונות בלתי נשלטות של התאונה שעולות במוחו. למראה התאונה המתרחשת יוצף אותו אדם בזיכרונות מאיימים וכואבים של התאונה שהוא עצמו עבר. הוא יחווה חרדה עזה וייתכן ויסתלק מהמקום כדי להרגיע את עצמו.

שלושת הצופים ראו את אותו אירוע עצמו אך החוויה שלהם שונה לגמרי וגם התגובה ההתנהגותית שלהם אחרת, כאילו לא היו באותו מקום ובאותו זמן.

כלומר, ב-CBT נהוג לחשוב שבכל אירוע שאנחנו חווים מעורב מרכיב של פרשנות אישית שאנחנו מעניקים לו ופרשנות זו תקבע איך נרגיש לגבי אותו אירוע ואיך נתנהג בתגובה אליו.

מתי ואיך נוצרת פרשנות זו?

הפרשנות שלנו לאירועים, תפיסת עולמנו ותפיסתנו העצמית היא תוצר של התנסויות שעברנו בעבר.

חישבו על תינוק בן יומו. מעבר לחוויות חושיות מסוימות שכבר מתוכנתות במוחו, הכל חדש לו. הוא אמור ללמוד להבין את העולם שבו הוא חי, למצוא הגיון בתוכו. הסביבה שלתוכה נולד תהיה מרכיב קריטי בהבנות שירכוש וההבנות הללו יצרו את הפרשנויות שיעניק לאירועים וחוויות שיחווה בעתיד.

מרבית הפרשנויות שלנו נוצרות בגיל צעיר מאוד. אנחנו מקבלים אותן כדבר מובן מאליו, לא עוצרים לשאול האם תפיסתנו היא בהכרח היחידה האפשרית.

יתרה על כן, רבות מהפרשנויות נצרבות במוחנו במצבים של פחד ואיום, בתקופות חיים בהן אנחנו פגיעים וחלשים יחסית לסובבים אותנו והן נשארות בדיוק באותה צורה לאורך החיים גם הלאה.

לדוגמא ילד שננשך על ידי כלב בהיותו בן שנתיים, ממשיך לפחד מכלבים מכל סוג, למרות שכבר שנים לא הותקף על ידי שום כלב ולמרות שבסביבתו חיים כלבים ידידותיים וחמודים להפליא. הוא אינו רואה אותם כך. כשהוא יורד במדרגות ונתקל בלברדור של השכן, הוא אינו רואה את פרצופו החביב והמחייך, אלא מפלצת מאיימת ומפחידה. הפרשנות שלו, התפיסה שלו בכל הנוגע לכלבים נוצרה בגיל צעיר מאוד, במסגרת אירוע לא נעים, אך אולי היא כבר לא רלוונטית לחייו בהווה. אולי הגיע הזמן לבחון אותה מחדש ולאפשר לעצמו ליהנות מקרבתם של בעלי חיים אלה.

רבים מאתנו נושאים בתוכנו תפיסות ופרשנויות שנרכשו בנסיבות מסוימות, שכבר אינן רלוונטיות אך לא מגיעים לבחון אותן מחדש, להרחיב את מגוון הבחירות שלנו לאור המקום הנוכחי שלנו בעולם, בחיים. ב-CBT בהחלט ניגשים לאותן תפיסות מגבילות ושואפים להבין, לבחון ולהחליט אם לשמור אותן.

מה עושים בטיפול?

ניגשים לבעיה משני כיוונים:

דרך הקוגניציות – באמצעות בחינת הפרשנויות שמכתיבות את התגובות שלנו לאירועי חיים שונים, הטלת ספק בהן ויצירת פרשנויות חדשות. בחינה מחדש נעשית באמצעות כלים שונים, העוזרים לאדם ללמוד להסתכל אחרת על אותם הדברים.

דרך ההתנהגות – באמצעות תכנון הדרגתי של מצבים שבהם אפשר יהיה ליצור חוויה מתקנת.

השינוי מגיע בשתי הדרכים: שינוי בקוגניציות, בפרשנויות, גורר אחריו נכונות להתנהג אחרת, להתנסות ביותר דברים שבעבר ברחנו מהם.

מאידך, יצירת חוויות מתקנות באותם תחומים מהם ברחנו ונמנענו, משנות את הקוגניציות, את התפיסות שלנו לגבי אותם תחומים.

שני הכיוונים חייבים לעבוד האחד בצד השני.

כלומר – לא מספיק להגיד "אני יודע שזה לא הגיוני לא לדרוך על הפסים בין המרצפות במדרכה" אבל להמשיך לא לדרוך עליהם. דרושה בעקביות בין ההבנה לבין המעשים, כלומר אין מנוס מלהתחיל לדרוך על הפסים…

באילו בעיות מטפלים באמצעות CBT?

הטיפול אפקטיבי מאוד בבעיות של חרדה (דאגנות יתר, OCD או ההפרעה הטורדנית-כפייתית, השלכות של טראומה), פחדים שונים (פוביות(, דיכאון מסוגים שונים, כעסנות יתר, דאגנות יתר, קושי בניהול זמן והגדרת יעדים, קושי בהשגת מטרות בחיים, התנהגויות של הרס עצמי שהאדם מבין שאינן משקפות את מי שהוא רוצה להיות ועוד.

למי לא מתאים ללכת למטפל CBTיסט?

למי שרואה בטיפול נפשי משהו הדומה לטיפול שיניים: באים, יושבים על הכיסא, המטפל/הרופא עושה משהו, מתקן באדם משהו והוא יוצא כמו חדש בסיום התהליך.

CBT מיועד לאנשים שמוכנים לעבוד ולהשקיע כדי לשפר את איכות החיים שלהם, לשחרר את עצמם מהבעיות שמהם הם סובלים. הוא מיועד למי שמוכן לקחת אחריות על עצמו ועל חייו. המטפל הוא לא יותר מאשר מלווה בעל ידע, שנמצא שם כדי להדריך, לכוונן ולתמוך בתהליך של שינוי, להתריע כשהמטופל נתקע או מטרפד את עצמו בדרכים שונות ולתת את הכלים הנדרשים בכל שלב ושלב.

אנשים חושבים לעתים שטיפול CBT הוא קשוח, משעמם וטכני. כמטפלת בגישה הזו מצאתי שאין זה כך. למטפל אמנם יש טכניקות רבות להעניק למטופל, אך אחרי הכל, העיסוק הוא באדם, בפחדיו, בדברים שבהם הוא מתבייש ולעתים מסתיר מכל הסובבים אותו. בעיני העבודה דרך CBT מחברת אל מקומות רגישים ורגשיים רבים ורק מתוך אמפתיה רבה, כיבוד והכרה במקומות אלה ניתן לעורר את המוטיבציה ליישם את הטכניקות ולחולל שינוי.

ההכרה ביכולת הגלומה בכל אחת ואחד להזיז דברים, להתגבר על בעיות ומגבלות שהגבילו את החיים שנים רבות מדי, היא דבר מדהים, מעצים ומעורר השראה. ההזדמנות לראות אדם שלוקח אחריות ומיישם, שחייו נפתחים בפניו ואפשרויות חדשות ממלאות אותם היא אחת הסיבות העיקריות שבגללן אני אוהבת גישה זו.

איך מתבצע הטיפול

הטיפול יכול להיות קצר במידה והאדם מיישם את הכלים שניתנים לו או ארוך יותר אם היישום נתקל בקשיים. כלומר, אורך הטיפול נמצא ביחס הפוך לכמות ההשקעה שהמטופל מוכן להשקיע בו: הרבה השקעה – טיפול קצר; מעט השקעה – טיפול ארוך. לא תמיד האדם מסוגל להתחיל ליישם מיד את הכלים הניתנים לו ואז תיעשה עבודה על המחסומים שמעכבים אותו.

הטיפול דורש מהמטופל לעבוד באופן עצמאי בין המפגשים עם המטפל. בזמן הזה המטופל אמור לקרוא חומר כדי להבין היטב את בעיותיו ואת הדרכים להשתחרר מהן, לעשות את התרגילים שהוא מקבל כשיעורי בית, לפתח מודעות לביטויים של הבעיה שלו, לערוך רישום.

ב-CBT המטפל זמין עבור המטופל בין הפגישות במידה ומתעוררות שאלות ומצוקות וגם כדי ללבות מחדש את המוטיבציה להמשיך לתרגל ולהתקדם. בתחילת הטיפול מסכמים על אופן שמירת הקשר שיתבצע.

לקראת סיום הטיפול המטפל מוודא שהמטופל שולט היטב בכלים שלמד. יש בעיות מסוימות שגם אם נעלמו, נוטות לחזור בתקופות של מתח וחרדה. כדי לא ליפול חזרה למקומות הרעים והמוכרים, חשוב ליישם את הידע שנרכש במהלך הטיפול כמה שיותר מהר עם חזרת הבעיה.

כמו כן, אורכו של הטיפול תלוי בעומק הבעיות, שלרוב קשור לזמן בחייו של האדם שבו הן נוצרו. בעיות מוקדמות יותר – לוקח יותר זמן לפתור בשל ההרגשה שהן כמו חלק מהאדם. כדי להתחיל להשתחרר מהן, דרוש לעתים שינוי בתפיסה העצמית שלו וזה תהליך שלוקח זמן אבל בהחלט אפשרי.

בטיפול CBT חשוב להגדיר בעיות בצורה ברורה בעת הפניה למטפל. זו אחת השאלות שיישאלו בתחילת הקשר. הבעיה יכולה להיות קונקרטית או מעורפלת יותר, אך חשוב להגדיר אותה, חשוב להניח על שולחן העבודה את הסיבה שבגללה מגיעים לטיפול וגם את הסיבה שמגיעים בנקודת הזמן הנוכחית.

טיפול CBT באמצעות רשת האינטרנט

הראשונים שישמחו על קיומו של טיפול CBT דרך הרשת הם העצים, בהיותו חסכוני בנייר! – במסגרת הטיפול מתבקשים המטופלים לקרוא חומר ולמלא דפי משוב ומעקב אחר התחומים שאותם הם רוצים לשנות. באופן רגיל חלק זה של הטיפול כרוך בחלוקת דפים רבים לאורך הטיפול. ברשת קיימת האפשרות לשלוח את החומר בפורמט אלקטרוני (מסמכים, מצגות וטפסים מקוונים), כך שניתן לצרוך אותו ישירות מהמסך, ובכך לחסוך במשאבים שונים ומגוונים.

בין הכלים המובילים ב-CBT הוא ידע, העלאת המודעות לבעיה. האדם הסובל מבעיה כלשהי אמור על פי הגישה הטיפולית הזאת להבין את הבעיה שלו לעומק כדי שהוא והמטפל יוכלו לעבוד כצוות על מנת להתמודד עמה. קל מאוד ליצור את התנאים להעברת הידע הזה, בתוך הרשת.

הכלי השני הוא מעורבות של המטפל בתוך העבודה הטיפולית שעושה המטופל, גם בין הפגישות. כלומר, המטופל לעתים ישתף את המטפל במה שהוא עושה ובבעיות שנוצרו אצלו באותו עניין דרך המייל. בזכות האפשרות הזאת המטפל יכול לאתר ולתקן את הבעיות במהירות, על מנת שהמטופל יוכל להמשיך לתרגל את השיטות השונות ולא לחכות עד הפגישה, כך שיעילות הטיפול תגדל משמעותית.

דוגמא לטיפול היפותטי דרך הרשת בהפרעה הטורדנית-כפייתית (OCD):

שירי, אקדמאית, עובדת בחברה מצליחה, הגיעה לטיפול בגלל מחשבות טורדניות הקשורות בכך שלא נעלה את דלת מכוניתה. בהגיעה לעבודה או הביתה, עם עזיבת הרכב ונעילתו, שירי נתקפת בספק שמא המכונית לא נעולה כראוי. למרות שהיא בטוחה שנעלה את הדלת, היא זוכרת שעשתה זאת רק לפני רגע, הספק עדיין שם. בניסיון להפיג את הספק, היא חוזרת למכונית, פותחת את הדלת ונועלת אותה שוב. לא עוברות שניות בודדות אחרי פעולה זו והספק חוזר: שירי שוב לא בטוחה שהיא נעלה את דלת מכוניתה וחוזרת לבדוק. הבדיקות יכולות לחזור על עצמן בין 5 ל20 פעמים, תלוי עד כמה שירי מתוחה באותו זמן וכמה עומס יש בחייה. שירי היא אישה אינטליגנטית, מצליחה בתחומים חיים שונים ולא מסוגלת להבין את עצמה – היא מתביישת בהתנהגות הזאת אך אינה יכולה להפסיק.

במהלך הטיפול שירי מקבלת מידע כתוב רב על הבעיה שלה, היא מבינה את המנגנון המפעיל אותה להתנהג כמו שהיא מתנהגת. היא מקבלת כלים והנחיות כיצד לנהוג מעכשיו בנוגע לדחף לבדוק את המכונית ומתבקשת להיות בקשר עם המטפלת שלה כדי לעדכן אותה לגבי ההתקדמות שלה בכל יום. שתיהן נוכחות לדעת שתדירות הבדיקות יורדת ובמידה ויש עליה, הן מזהות את הסיבות לעליה זו ומתקנות מייד את אופן יישום שיטת העבודה.

עם התקדמות הטיפול, שירי מפחיתה את מספר הפגישות האינטרנטיות שלה עם המטפלת והקשר ביניהן הופך לליווי שנועד למנוע את חזרת הבעיה וכן לצורך התייעצויות תקופתיות לגבי היבטים נוספים של הבעיה במידה ויש. שירי הפכה למומחית בבעיה שלה, היא מודעת לצורות השונות בהן היא מופיעה ויודעת מה לא לעשות על מנת שהבעיה לא תחזור להיקף הקודם. עם הזמן, הבדיקות התכופות הופכות להיות לזיכרון רחוק.

לסיכום

העבודה באמצעות CBT  מרתקת ותורמת רבות להבנה של האדם את עצמו ואת הכוחות המפעילים אותו. מתלווה לה הרגשה של שליטה והגדלת אפשרויות הבחירה הזמינות לו בחייו. הוא נוכח לדעת שהשינוי אפשרי, אך גם מבין שלא מדובר בקסם. נהיר לו שהשינוי יתרחש בעקבות רכישת ידע רב, כלים ותרגול. אך כעת, כשאינו מתכחש עוד או מתנכר לבעיותיו ולעצמו, גם אם השינוי כרוך במאמץ שיידרש לעשות, מתווה הדרך ברור לו הרבה יותר מאשר קודם לכן.

באתר "בנפשי" ניתן לקבל טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ע"י הפסיכולוגית אילנה סובול. ניתן ליצור איתה קשר ישיר דרך דף המטפלים שלנו, או דרך שאלון המיקוד.

טיפול קבוצתי

]]> http://www.benafshi.co.il/?feed=rss2&p=417 0 http://www.benafshi.co.il/?p=377 http://www.benafshi.co.il/?p=377#comments Thu, 22 Jan 2009 18:49:04 +0000 ‫מנהל אתר‬ http://www.benafshi.co.il/?p=377

מהוא טיפול/ייעוץ באינטרנט וממתי הוא קיים?

טיפול וייעוץ דרך רשת האינטרנט קיימים בעולם הרחב כבר מאמצע שנות התשעים. כמו שרותים רבים אחרים בכל תחומי החיים, כך חדר האינטרנט גם לתהליכים של ייעוץ וטיפול פסיכולוגי. בדרך כלל מתרחש התהליך הזה ע"י התכתבות בדואר האלקטרוני, או ע"י תוכנות צ'אט, המאפשרות "פגישה מכוונת". קיימות גם דרכים נוספות כמו תהליכים קבוצתיים דרך פורומים או צ'אט קבוצתי ושימוש במצלמות אינטרנט. באתר "בנפשי" אנו מאפשרים תהליכים דרך מייל וצ'אט בתחומי ייעוץ וטיפול מגוונים.

באיזה תחומי טיפול מוצע טיפול ברשת?

אתר "בנפשי" הוקם כדי לאפשר טיפול וייעוץ בתחומים רבים. נכון להיום אנו מציעים טיפולים וייעוצים מכוונים בתחומים של פסיכותרפיה, טיפול באמנות, ייעוץ להורים ואימון (קואצ'ינג). בעתיד אנו מתכוונים להוסיף תחומים כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, ביבליותרפיה ועוד.

מה היתרונות והחסרונות שבטיפול ברשת ביחס לטיפול רגיל?

לטיפול דרך הרשת מספר יתרונות בולטים. במישור הטכני יש יתרון גדול של נגישות וחיסכון. ניתן לקבל את השירות מכל מקום שבו אפשר להתחבר לרשת. מאפיין זה פותר קשיי נגישות של אוכלוסיות שונות, כמו אנשים מוגבלים פיסית; אזרחים ישראלים בחו"ל או כאלה שמרבים לנסוע; נשים לאחר לידה; אנשים המתגוררים בפריפריה; זקנים ובעלי אמצעים מוגבלים. גם העלות של הטיפול דרך הרשת היא בדרך כלל נמוכה משמעותית מטיפולים מקבילים פנים אל פנים. קיימים גם יתרונות במישור מהותי יותר. למשל, החשיפה המוגברת, שעשויה להתקיים במרחב הווירטואלי, יכולה לזרז תהליכים טיפוליים ולאפשר עיסוק בנושאים מביכים; האנונימיות של הרשת מאפשרת חשיפה לאנשים בעלי רגישות מוגברת לפרטיותם, או לכאלה עם קשיים גדולים בחשיפה פנים אל פנים; העבודה בכתיבה היא כלי תרפויטי בפני עצמו, אשר מאפשר חוויה של ארגון, העמקה ועיבוד של החומרים האישיים; החוויה הטיפולית היא בהרבה מקרים פחות תלותית ויותר עצמאית, דבר אשר מוסיף לתחושת הערך והיכולת של המטופלים; האפשרות לשמור ולתעד את העבודה הטיפולית, מאפשרת לחזור אל חומרים קודמים מהעבר הקרוב והרחוק; ויש עוד יתרונות נוספים שקצרה היריעה מלפרטים במסגרת זו תוכלו לקרוא על כך עוד במאמרים השונים שבאתר, למשל המאמר על סקירת התחום. קיימים כמובן גם חסרונות לטיפול ברשת. למשל, ההיעדר של מסרים לא מילוליים, שלהם תפקיד משמעותי ביותר בתקשורת הבין-אישית; הקושי לזהות מטופלים בעייתיים או בעלי הפרעות קשות, אשר אינם מתאימים לאופן הטיפול הזה; הקושי לזהות ולהגיב למצבי חירום רגשיים; מגבלות בחוויה של הקשר הבין-אישי ועוד.

האם קיים ניסיון בעולם בטיפול ברשת?

בעולם הולך ומצטבר הניסיון בתחום של טיפול וייעוץ ברשת. כיום כבר מלמדים את הנושא באוניברסיטאות, ומאמרים רבים מופיעים בכתבי העת המקצועיים של תחומי הייעוץ והפסיכותרפיה השונים. הנתונים המצטברים מהמחקרים השונים מעידים שלטיפול ברשת יש בהחלט תוצאות טובות, לפעמים אפילו מפתיעות, אם הוא מנוהל בצורה נכונה ומקצועית.

האם ניתן לאפיין אנשים שיוכלו להסתייע בטיפול באינטרנט יותר מטיפול רגיל?

כמו שכבר צוין קודם לכן, יש מספר אוכלוסיות שלהן הטיפול ברשת מתאים במיוחד – בעיקר כאלה עם קשיי נגישות מסיבות שונות או כאלה החוששים מחשיפה. המחקר שקיים עד היום לא מאפיין באופן ברור מי הם האנשים אשר טיפול ברשת מתאים להם יותר מטיפול פנים אל פנים, אבל בהחלט יש לא מעט מטופלים אשר מדווחים על כך שהחוויה של טיפול מכוון הייתה מוצלחת עבורם לא פחות, ואולי אף יותר מטיפול פנים אל פנים. כמובן שיש גם כאלה שמדווחים על הרגשה הפוכה. בכל מקרה, הניסיון המצטבר מראה שכל אדם שאינו סובל מ"טכנופוביה" מוגזמת או מתקשה בהקלדה על מחשב, עשוי להפיק רבות מטיפול כזה.

האם קיים תהליך של התאמה בין מטפל למטופל?

באתר "בנפשי" אנו משתדלים לעזור לכל אחד ליצור את ההתאמה למטפל/ת המתאימים לו ביותר. ההתאמה כוללת מאפיינים כמו סוג הטיפול/ייעוץ, מין המטפל, סגנון וגישה טיפולית, אופן התקשורת המועדף (מייל או צ'אט) וגורמים נוספים. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא למלא השאלון שבאתר ולשלוח אותו אלינו. בשלב הבא אנחנו יוצרים קשר אישי עם הפונה (במייל, בצאט או בטלפון, לפי ההעדפה האישית) ומשלימים את תהליך ההתאמה והקישור אל המטפל/ת. ההתאמה יכולה גם להיעשות ע"י בחירה של אחד מאנשי הצוות על סמך ההצגה העצמית של כל אחד.

איך אדע שהמטפל שהופניתי אליו מתאים לי?

בדומה לכל טיפול אחר, גם כאן חווית ההתאמה מורגשת באופן אישי וסובייקטיבי בתוך התהליך עצמו. בדרך כלל דרוש קצת זמן להיכרות הדדית כדי לבחון את ההתאמה ולאפשר לה להתגבש ולהיווצר באופן טבעי. לא תמיד ההתאמה היא דבר נתון מראש בין בני-אדם; לא מעט פעמים היא חלק מתהליך יצירת הקשר.

האם אוכל לשמור על אנונימיות בטיפול?

אתר בנפשי ואנשי המקצוע שפועלים דרכו מחויבים לשמירה מקסימלית של סודיות ודיסקרטיות, כפי שניתן לקרוא במדור "תנאי השימוש". אם זאת שמירה על אנונימיות מוחלטת מול המטפל היא מעט בעייתית – הרי אפילו כדי לשלם צריך לחשוף מספר פרטים אישיים. חווית האנונימיות ממשיכה להתקיים בדרך כלל גם אם השם האמיתי נחשף, וזו חוויה שהיא חלק בלתי נפרד מתהליך. במקרים מיוחדים שבהם מישהו מבקש לא להיחשף אפילו בשמו יתכן ויוכל להימצא הסדר מתאים.

איך טכנית מתנהל הטיפול?

התהליך מתחיל מפניה אלינו – דרך השאלון, מדור יצירת קשר או פנייה אישית לאחד מאנשי המקצוע. לאחר יצירת הקשר עם איש המקצוע קובעים הוא והפונה במשותף את פורמט התקשורת ביניהם: תדירות שליחת המכתבים (אם מדובר במייל); או זמני הפגישות בצ'אט ופרטים נוספים. הפונה מתבקש לשלם מראש לסדרה של ארבעה מפגשים או מיילים. בכל אחד מתחומי הייעוץ והטיפול יש מאפיינים ספציפיים של האופן בו התהליך נמשך מנקודה זו ואילך. על כך ניתן לקרוא במדורים באתר המתייחסים לכל תחום ותחום.

איזה ניסיון בעבודה עם מחשב דרוש בכדי לקבל טיפול ?

כל מה שנדרש זה לדעת להשתמש בדואר אלקטרוני ובתוכנת צ'אט (רק למי שבוחר בעבודה דרך צ'אט כמובן) וכן יכולת סבירה של הקלדה. אנשי הצוות שלנו גם ישמחו לעזור לפתור שאלות טכניות כמיטב יכולתם, באם אלו יעלו. אבל בעיקרון אנחנו מדברים על שימוש במחשב ברמה הכי בסיסית, לא שונה מכל שימוש רגיל ומקובל על כולם בימנו.

מה גובה התשלום וכיצד מתבצע התשלום?

התשלום עומד על 180 ש"ח לפגישת צ'אט או למייל (במייל הכוונה לצמד מכתבים – זה של הלקוח והתשובה של איש-המקצוע). אנו מבקשים תשלום מראש על ארבע פגישות או מיילים, כלומר 720 ש"ח. התשלום מתבצע באמצעות שליחת שיק בדואר ישירות אל איש המקצוע איתו בחרתם לעבוד. בעתיד הקרוב נכניס לשימוש גם כרטיסי אשראי ואמצעי תשלום נוספים.

איך מתחילים בטיפול?

כדי להתחיל בתהליך אנו ממליצים לפנות אל השאלון, למלא אותו ולשולחו אלינו. זה יאפשר לנו לתת לכם את העזרה הטובה ביותר בבחירת סוג השרות ואיש המקצוע המתאימים לכם. ניתן גם לפנות ישירות אל אחד מאנשי הצוות שלנו, מאלה שמופיעים ברשימה, ולהתחיל את התהליך מולו.

אנו מאחלים לכם תהליך משמעותי ומועיל.

"טיפול דרך מייל?" "פסיכותרפיה בצ'אט?" "טיפול באומנות באינטרנט?" נשמע לכם טיפה מוזר? ובכן, היום זו כבר מציאות. כמו כמעט בכל עניין אנושי אחר בחברה שלנו, התחיל בשנים האחרונות גם התחום של בריאות הנפש לפנות יותר ויותר למרחב של רשת האינטרנט. מסתבר, שלמרות החסרונות שיש לרשת הווירטואלית והאנונימית בהקשר של יצירת קשר טיפולי, היא טומנת בחובה גם יתרונות גדולים. הראשונים לגלות את זה (לפחות בארץ) היו ארגונים שונים של תמיכה נפשית ציבורית. ארגונים כמו ער"ן (עזרה נפשית ראשונית), עמותת על"ם (תמיכה בבני נוער), סהר (תמיכה במצבי דיכאון וסכנה אבדנית) ו"המקום" (תמיכה לנפגעות ונפגעי תקיפה וניצול מיני), הקימו אתרי אינטרנט מצליחים ומצילי נפשות ממש. דווקא האנונימיות, בשילוב עם הנגישות הגבוהה של הרשת, אפשרו לפונים רבים במצבי מצוקה לקבל עזרה דרך ייעוץ במייל או בשיחות צ'אט. בחלק מהאתרים הללו גם התפתחו אפשרויות של טיפול ארוך טווך יותר בפונים. אגב, חלק מהאתרים הישראלים הללו משמשים מודל לחיקוי בעולם.

אבל מה לגבי תהליכי טיפול וייעוץ "רגילים", כלומר לא כאלה של מצבי חירום אלא של אנשים המחפשים להיכנס לתהליך משמעותי, כדי להתמודד עם משברי החיים וליצור אפשרויות של גדילה וצמיחה? האם גם במקרים כאלה יכול להתקיים טיפול יעיל דרך הרשת? מסתבר שכן, שזה אפשרי, ויעיל ואפילו פותח אפשרויות חדשות ומרתקות. הטיפול/ייעוץ ברשת מתנהל בדרך כלל בשני ערוצים עיקריים – התכתבות במייל או  שיחות צ'אט.  ההתכתבות במייל היא תקשורת "א-סינכרונית". כלומר, דיאלוג שבו מתקיים פער משמעותי של זמן בין קבלת המכתב עד לשליחת התגובה. הפער הזה מאפשר תהליכים משמעותיים של חשיבה, הרגשה, התארגנות ויצירתיות, אשר מתוכם מופיעה לבסוף התגובה ונשלחת לצד השני. השיחה בצ'אט, לעומת זאת, היא תקשורת "סינכרונית". כלומר, דיאלוג הדומה יותר למצב רגיל של טיפול, שבו פער הזמן בין הכתיבה לקבלת התשובה הוא קטן. התגובות וההתייחסויות הן לכן יותר ספונטניות וקשורות לזמן ההתרחשות עצמו.

 הטענה הראשונית שבדרך כלל מעלים רבים כנגד האפשרות של טיפול במייל היא, שללא מפגש פנים אל פנים אנחנו מפסידים את כל המרכיב של התקשורת הלא-מילולית, שמהווה חלק גדול בדיאלוג. הטענה הזו היא כמובן נכונה, אבל מסתבר שביחד עם ההפסד מגיע גם רווח. דווקא היעדר המפגש הישיר מאפשר את מה שמכונה בספרות המקצועית "אפקט הסרת העכבה". הכוונה היא לכך שעבור רבים, דווקא המצב הזה עשוי לאפשר חשיפה עמוקה ואותנטית יותר. האפקט הזה נובע כנראה ממספר גורמים: המטופל נמצא במצב אנונימי יחסית; מצב שבו יש הרבה פחות סמלי מעמד וכוח; הוא לרוב נמצא בביתו במקום הבטוח והמוכר שלו; וכנראה מרגיש יכולת רבה יותר לשלוט בהחלטותיו לגבי המשך הקשר. כל זה מאפשר לו להביא את עצמו בצורה מלאה יותר. ואכן, לא מעט פעמים מצליחים מטופלים להעלות בעבודה ברשת נושאים שלא העזו לטפל בהם במפגש פנים אל פנים. נושאים מביכים, סודות מן העבר, עניינים מעוררי בושה – כל אלה מעובדים ביתר קלות בסיטואציה הווירטואלית.

החשיפה הזו, במידה והיא פוגשת מהצד השני מטפל אמפתי ומנוסה, תומכת בחוויה מאוד מיוחדת של קשר בין שני צידי המרחב הווירטואלי. ואכן כן, מוזר ככל שיהיה (ובעצם לא מוזר בכלל למי שמנוסה בתקשורת מעין זו), פעמים רבות מאפשר הטיפול ברשת יצירה של קשר עמוק ומשמעותי ביותר בין המטופל למטפל. קשר, שאם הוא מנוהל באופן מיומן, עשוי לתרום רבות לתהליכים עמוקים של קבלה עצמית וריפוי אצל המטופל. בנוסף לכל אלה, קיים גם הערך התרפויטי של הכתיבה עצמה. כל מי שנוהג/ת להשתמש בכתיבה, בין אם לפרסום כזה או אחר ובין אם עבור עצמה/ו בלבד, יודע/ת שלעצם הכתיבה יש יכולת ריפוי נהדרת. הכתיבה מאפשרת לנו להתבטא ממקומות עמוקים מצד אחד, ולארגן את החומר הנפשי שלנו מצד שני; היא מאפשרת לנו ליצור ולבחון את הרצף של החוויה שלנו, של הזהות שלנו ומעודדת אותנו ליצירתיות. אחת המשמעויות של זה, בעיקר כשמדובר בטיפול במייל, היא שהמטופל מתרגל לקחת הרבה אחריות על התהליך הטיפולי של עצמו. כלומר, מעצם העובדה שהיא צריכה לקחת את הזמן לקרוא, לחשוב, לחפש בתוך עצמה, לנסח, לתקן ולנסח שנית וכן הלאה, מוצאת את עצמה המטופלת עושה תהליך תרפויטי שלם ללא נוכחות והתערבות ישירה של המטפל/ת. מי שמאמין שלאחריות כזו יש חשיבות רבה לעצם האפשרות האמתית של צמיחה, ימצא הרבה אפשרויות בתהליכים שמתנהלים ברשת.

הטיפול ברשת גם פותח אפשרויות מעניינות וחדשניות בשדה הטיפול והייעוץ. תחשבו למשל על טיפול באומנות. הטכנולוגיה הממוחשבת יכולה לייצר אין סוף אפשרויות של צילום, סריקה, אומנות ממוחשבת, צרוף של קבצים מסוגים שונים, וכדומה. כל אלו יכולים לאפשר דיאלוג, הן במייל והן בצ'אט, סביב תהליך היצירה וליצור תנאים לתהליך טיפולי מרתק ורב אפשרויות.

התחום של טיפול וייעוץ ברשת הוא עדיין חדש וטרי יחסית בעולם הטיפול, ובוודאי בארצנו הקטנה. מכל מקום נראה שבשנים הקרובות הוא הולך לתפוס מקום גדל והולך בתחומים שונים של טיפול, ייעוץ ואימון. אנחנו במרכז "בנפשי" שמחים להיות מהראשונים בארץ שמפתחים ומציעים מגוון של תהליכים טיפוליים, ייעוציים ואימוניים ברשת. אתם מוזמנים ליצור קשר ולהתנסות

המחשב קם בצלם מוחו הרציונלי של האדם.  הוא מבוסס על רדוקציה של תפיסת שורה תחתונה: "כן  או לא", אנחנו שואלים ופוסקים. אחת ואפס. נכון ולא נכון. ואכן, חלקים שלמים מן העולם שלנו ניתנים להתמודדות בדרך רדוקטיבית זו: האם זה הזמן לחפש עבודה חדשה? האם להירשם לקורס במרכז הלמידה של מהות החיים? האם יוגה מתאימה לי? האם יש לי סבלנות עכשיו לשבת למדיטציה? האם יש לי סבלנות עכשיו לכל דבר חוץ מאשר לשבת למדיטציה? כמעט כל שאלה של "האם" היא שאלה שאנחנו עונים עליה ב"כן" או ב"לא". אלא שאליה וקוץ בה: גם במצבים מורכבים יותר, עולמנו הפנימי לא פעם מצטמצם לשחור ולבן, והאפורים באמצע הולכים לאיבוד. רבים מאתנו סובלים מתפיסה  דיכוטומית שכזו, חשיבה רדוקציונית של אחת ואפס -  חשיבה "מחשבית". קם הגולם על יוצרו. יצרנו מחשב שמדבר "מחשבית" וגם מעבד "מחשבית" ויש יגידו אפילו חושב "מחשבית", ומן ה"מחשבית" הזו התרומם עולם עשיר, עמוס לכאורה גוונים. אך בסופו של דבר מרושת בצמתים של "אחת" ו"אפס". כאילו עושר, כאילו מגוון, כאילו ריבוי אפשרויות בחירה. 

ובתוך עושר וירטואלי זה, החלנו על המחשב את חשיבת התיקיות שלנו. זו לא המצאה חדשה. הבודהה, בבואו ללמד את נזיריו, חילק את עיקרי תורתו לקטגוריות, כדי להקל עליהם להבין ולזכור אותה: ארבע אמיתות בסיסיות, דרך של שמונה צעדים להארה, שלושה מצבי תודעה וכיו"ב. בפסיכולוגיה המודרנית קוראים לאופן החשיבה המארגן בתיקיות "סכימטיזציה", ארגון בתוך סכימות. החשיבה שלנו עסוקה ללא הרף בארגון של העולם, או לפחות בארגון התפיסה שלנו אותו. תינוק שקורא לכלב שהוא פוגש ברחוב "לאקי", מבלבל קטגוריה (או תיקיה) עם פרט שלה. במהרה ילמד לחלק את העולם ל"שלי" ו"לא שלי", ובהמשך ל"של המשפחה שלי" ו"טוב", ל"מתאים לי" ו"לא מתאים לי", ובמחוזותינו גם כמובן ל"אנחנו" ו"הם". באותו אופן, עם ההתפתחות שלנו,  אנחנו מארגנים את העולם גם בחלוקות מורכבות יותר, כמו: "מוצלח" (המכילה מימדים שונים של הגדרת הצלחה) "נכון" (קטגוריה המכילה גישות כאלה ואחרות לחינוך. 

חרב פיפיות?

חשיבה בקטגוריות, אם כן, היא טבעית לנו. והנחלנו אותה גם למחשב. במונחים הסטוריים של הולדת המחשב, זה היה נח, פונקציונלי. אך האם בניית העולם המחשבי בצלם חשיבתנו הוא צעד שמקל עלינו, או שהוא מתגלה כחרב פיפיות?

היום, לא אנחנו בוראים את המחשב כל יום מחדש. הוא בורא אותנו. הוא משפיע השפעה מכרעת לא רק על האופן בו אנחנו מתנהלים בעולם (ואיך עולמנו מתמוטט כאשר המחשב בתיקון, לדוגמא), אלא גם על האופן בו אנחנו תופסים וחווים את העולם, וחיים בו מנטלית, קוגניטיבית, רוחנית  ורגשית.

האם "מחשבית" ישימה לכל תחומי חיינו? גם לאזורים אחרים בחיינו? יכולים לחול גם על העולם הרגשי שלנו?

העולם הרגשי שלנו גם הוא הפך "מחשבי": משפטים כמו "זה כעס לא לגיטימי", "אבל זו קנאה לא מוצדקת" נשמעים תדיר במשרדי הפסיכולוגים. "אני לא יודעת מה לעשות עם הטינה שלי, כבר אבד עליה הכלח אבל אני לא מצליחה להעלים אותה", "נמאס לי להסתובב עם הרגשות האלה והפגיעות האלה מההסטוריה הרחוקה שלי, די",  -  אלו ביטויים שגורים ומוכרים. מוכרים עד כאב. לא פעם אנחנו מסתובבים עם בטן מלאה ברגשות, שאין להם רשות להתקיים, וודאי שלא לבוא לידי ביטוי. 

הייתי רוצה לתהות על ישימות החלוקה לתיקיות על כל הרבדים של עולמנו. ואולי לא רק לתהות, אלא גם לטעון כי קיים הבדל יסודי בין עולם הרגש לעולם השכלי – הבדל שהטבע יצר. מקורו של ההבדל הזה בטבעם של עולמות הלו: הרגש, בניגוד לשכל, אינו מתקיים (כך אנו למדים יותר ויותר) בהמיספירה השמאלית של המח. אותו חלק של המח שהוא בינארי או…לינארי. ההמיספירה הימנית, זירת ההתרחשות של הרגשות, אינה שועה לחוקי ההגיון. שם המשחק שונה בתכלית: דבר והיפוכו יכולים להתקיים בעת ובעונה אחת; רגשות סותרים יכולים לדור יחד ולהתקיים במקביל; רגשות יכולים להתחלף ומהר, בלי כל סיבה נראית לעין או מובנת או רציונלית;  הרגש, במלים אחרות, אינו מאורגן בתיקיות. בטבעו של  הרגש לא קיימת תיקיה של "רגש לגיטימי", או תיקיה של "רגש מכוער", או של "רגש ילדותי" או "רגש  פרודוקטיבי". הרגשות כולם מצויים בתיקיה אחת, של "רגש". כך אני חווה את הדברים, כך אני מרגישה לגבי ענין זה או אחר. אני יכולה לבחור מה לעשות לגבי משהו שאני מרגישה כלפיו כך או אחרת, אך אינני יכולה לבחור להרגיש כך או אחרת. אני יכולה לבחור לעשות דרמה מהרגש, או לא, אך לא לבחור את עצם קיומו, התרחשותו במרחב הפסיכולוגי שלי. 

כך בטבע. אלא שרבים מאתנו מנסים להערים על הטבע, ולהחיל את ה"מחשבית" ועקרונותיה, על עולם הרגשות. אנחנו עושים את זה כמו שהשכל מכיר, דרך פיתוח של שיטת תיוק: אנחנו מפתחים לעצמנו תוכנת ניהול רגשות. מדוע? 

כמו כל המתרחש בהמיספירה הימנית של מוחנו, גם הרגשות חיים בערבוביה. אלא שלא פעם ערבוביה זו היא מהומה של ממש, כאוס, המון דברים שקורים בבת אחת, באופן לא מאורגן. כאשר זה קורה אנחנו חווים הצפה, אולי בהלה.  "מה קורה לי?", אני שואלת, "אני לא מבינה". כשקורים דברים שאיננו מבינים, בעולמנו המערבי הנשלט על ידי ההמיספירה השמאלית, אנחנו – שחיים על פי ההבנה שלנו ומעלים את ההגיון על כס רם – נבהלים. יצרנו שיטות פסיכולוגיות שלמות שמושתתות על הצורך להבין. כמה אנשים אנחנו מכירים, שכבר מכירים ומבינים את הכל, ויש להם מודעות רבה, אבל שום דבר בחייהם לא משתנה? היתכן שלא ההבנה היא המכרעת בחיינו? היתכן שלא היא מנהלת את המשחק? 

בדרך כלל מתחת לנטיה לארגן נמצא פחד. פחד מלהרגיש רגשות קשים, לא פופולאריים, שליקרים לנו קשה אתם, שאין לנו מה לעשות אתם. באין לרגשות האלה לגיטימיות בעולמנו הפנימי, אנחנו דוחקים אותם אל תוך תיקיה של "רגשות מאוחסנים מתחת לפני השטח", אלא שהעובדה שהם מאוחסנים בבונקר, אינה מונעת מהם לעשות שמות בחיינו ולהשפיע עלינו השפעה עצומה, לא פעם חבלנית.

אך הבעיה היא אמיתית: איך ניישב את טבענו האמיתי, עם הצורך האמיתי לא פחות לנהל חברה תקינה, להתגייס למען המטרות שלנו, לחיות בחברה?

על ידי זניחת הרעיון המופרך של תכנת ניהול רגשות, ובמקומה אימוץ של תכנת ניהול התנהגות, ובכלל זה מעשים (החל מן הקטנים ביותר, כמו חיוך מסוים) או דיבורים. אני יכולה לקטלג התנהגויות בתיקיות "התנהגות הולמת", או "התנהגות מופרעת", או "התנהגות ילדותית" או "התנהגות בוגרת". ניהול ההתנהגות הוא לא רק אפשרי. הוא גם חיוני. כדי לכבד את עצמנו אנחנו חייבים לבחור איך להגיב למה ומתי. 

וכדי לכבד את עצמנו, אין לנו ברירה אלא לכלול את כל הרגשות בתיקיה אחת:רגש לגיטימי. כל רגש. כמות שהוא. בדיוק כמות שהוא. לעתים יש רגש נאור או מופלא או אלטרואיסטי, ולעתים רגש קטנוני וקנאי ושונא.

"כמות שהוא" פרושו שלא לדחוק אותו לתיקיה לא קיימת ("רגש שאבד עליו הכלח", "לא רלואנטי", "אסור", "מגונה", "לא יעיל" הן כמה דוגמאות שכולנו מכירים). פרושו להשלים עם הטבע שלנו. אך זה גם אומר יותר מכך: להשלים עם הטבע בדיוק כמות שהוא. מבלי להעצים אותו או להפוך אותו למה שהוא אינו. לא פעם אנחנו מייצרים דרמה, או מלודרמה, מרגש של פגיעה שמתעוררת בנו. אלא שאם נעמיק נגלה שלא פעם הדרמה שלנו מקורה בהיעדר הלגיטימיות הפנימית שאנחנו נותנים לפגיעה. אם אודה שנפגעתי ממשהו, שהושפלתי או נעלבתי, אינני צריכה לנפח את הסיפור ולהעצים את הרגש הזה. איני צריכה לסחוב אתי את הסיפור במשך ימים ולספר אותו לכל מי שמוכן לשמוע. איני צריכה להשתמש בו כדי לקבל סימפטיה, הבנה, חיבה או פיצוי. אני יכולה להרגיש את הכאב ואת העלבון, כמו שהוא, עד שבאופן טבעי הוא ייחלש ויפנה את מקומו למשהו אחר. זה יכול להיות כעס, וגם זה, בתורו, יורגש עד שידעך.

כי בניגוד להתנהגויות, מטבען של רגשות שאין להם קיום או מעמד סופי או בלתי הפיך, או תוצאות שגוררות השלכות על חיינו. הם באים, וכמו שבאו הם גם הולכים. לעתים זה לוקח שניות ולעתים ימים ארוכים, אבל אם ניתן להם מקום ונחווה אותם בדיוק באופן האותנטי שבו הם מציגים את עצמם בפנינו, הם יציפו אותנו כמו גל, ובדיוק כמו גל ידעכו ויניחו לנו לנפשנו. גם אם יתעוררו שוב, הגל עולה וכאשר הוא ממצה את עצמו, הוא גווע מאליו.

יש צורך, אם כן, בתיקון ההצהרה הגורפת שהצהרתי קודם בדבר היות רק תיקיה אחת לרגשות. בעצם, יש מקום לפחות לשתיים: רגש שקיים כרגע, ורגש שהיה ו…פוף, עבר לעולם אחר.

ואז השאלה היא לא אם הרגש לגיטימי, אלא אם יש רגשות שאינני מוכנה לשחרר? האם אני יכולה לזהות את ההתנגדות שלי לאפשר לכפתור ה-delete להילחץ? הוא נלחץ כאשר הוא בשל לכך, אך לי אין כל אפשרות להפעיל אותו. השליטה על הכפתור איננה בידי. מה שכן בידינו זו האפשרות לתת לטבע לעשות את שלו: להסכים לתת לרגש להיות, מבלי לגנות אותו, מבלי לנסות (בלא הצלחה) לגרש אותו או לשלוח אותו לבונקר הפנימי שלנו. גם אם זה מבהיל או מפחיד או מאיים או מאד לא נעים. לתת לו להיות… עד שיעלם. 

דיאטה לדכאון   /   יעל  לי

מנהלים דכאון?

הדיכאון בו מאמר זה דן, אינו דיכאון עמוק שמנטרל את התיפקוד שלנו. מדובר ב"דיכי" המלנכולי שמוכר לעשרות אחוזים מאתנו. לנטיה לפסימיות, להסתגרות, לצורך המתמיד בגירויים חיצוניים, לחוסר שקט הבסיסי שדוחף אותנו לצורך המתמיד בגירויים חיצוניים מסיחי דעת כמו טלויזיה או מחשב או רעש אחר בחיינו, לנטיה הכרונית לדכדוך, להיות לא מרוצים, לפשוט לא להרגיש טוב בתוך הגוף שלנו. 

הגישה הרווחת היום היא כי דכאון הוא סוג של מחלה כרונית שיש ללמוד לחיות אתה, ואפשר לנהל אותה. הרפואה בכלל והפסיכיאטריה בפרט לא מצאו עדיין מענה הולם לדכאון היומיומי הקל שרבים כל כך סובלים ממנו. גם התרופות האנטי דכאוניות נותנות מענה מסוים בלבד, ובמרבית המקרים יעילות יותר נגד החרדה מאשר נגד הדכדוך עצמו. הן יכולות לטשטש את העוקץ של הדכאון, לטשטש את העוצמה שלו, יש אומרים שמה שהן בעיקר עושות זה לטשטש בכלל את החויה שלי את עצמי, אך לא עוזרות באמת לעומק. ברפואה כיום לא מדברים על ריפוי של דכאון קל, אלא על ניהול שלו.

אני עצמי איני מוכנה לוותר על האפשרות של ריפוי, וביום שאסבור שזה לא אפשרי אסגור את הקליניקה שלי. אני עדה לשינויים של ממש בדכאון יום יום בקליניקה שלי. טיפול פסיכו תרפויטי מייצר שינויים מוחיים של ממש, אך גם ריפוי שמתאפשר בעקבות טיפול, הוא ריפוי מסוים. במקרים רבים, אולי אף במרבית המקרים, גם בעקבות טיפול מוצלח נותרת נטיה "ליפול" או "להחליק" אל תוך דכדוך, וגם אותה צריך לנהל. לנהל עם אורח חיים, ממש כמו שאנחנו מנהלים את התזונה שלנו והמשקל שלנו דרך דיאטה. מדובר באורח חיים שהוא דיאטה כוללת לגוף ולנשמה.

 מהו הדיכאון?

תינוק וילד צעיר שנחשף לרמות גבוהות של סטרס, ולאירועים בהם חווה הרבה סטרס, ויחסים בהם חווה רגעי מצוקה, פחד, עלבון וכו', מוחו חווה את החויה באופן מקביל: כמויות גדולות של הורמון הדחק, קורטיזול, משתחררות ומציפות את המח. המח מתאים את עצמו לכמויות הקורטיזון, ופועל בהתאם, בין היתר על ידי פעילות מוגברת של בלוטת האמיגדלה, מרכז הרגשות השליליים במח. פעילות מוגברת זו מייצרת מן מצב חרום כרוני. האמיגדלה שולחת כל הזמן אותות להיפוקמפוס ולקורטקס. ההיפוקמפוס מגיב לאותות האלה על ידי הפעלה כרונית של תגובת הדחק בגוף, ואז מתרחשת עליה של הדופק ושל קצב הנשימה, הפניית דם בכמות גבוהה לשרירים הגדולים של הגפיים, מה שיוצר תחושה של מוכנות לפעולה, אם תרצו צורך בפעולה, ודיכוי פעילות העיכול; הקורטקס מגיב לאותות המצוקה של האמיגדלה על ידי תרגומם לחויה של מצוקה, לחויה של "יש סכנה!". 

כאשר האמיגדלה שולחת מסרים באופן כרוני או גבוה מאד, במיוחד בגילאים צעירים, נוצרת נטיה של המח לפעול באופן הזה, אם תרצו יוצרים התניה שלו, ושינויים מטבוליים וכימיים תואמים, כך שתגובת הדחק וחויית הסכנה והחרדה הופכות כרוניות. מערכת החרום שלנו שמיוצרת על ידי המח במצבי סכנה, נשארת מופעלת כל הזמן, גם כאשר אין במציאות איום ממשי. במקרה כזה אנחנו כל הזמן דרוכים, מתוחים, דואגים, עצבניים, פסימיים, חוששים, רואי שחורות, ומתגוננים מפני סכנה שבמח שלנו נחווית כל הזמן כממשית.

חדשות טובות: אפשר לנהל דיכאון

טיפול פסיכו תרפויטי הוא הדרך היחידה הידועה היום, שיוצרת במח תיקון בלתי הפיך, על ידי יצירת  שינויים שלא צריך לתחזק, ושמחזיקים מעמד גם כאשר הטיפול נגמר. טיפול פסיכו תרפויטי יוצר שינויים במעגלים הכימיים במח. טיפול מוצלח, זאת אומרת…איני נכנסת כאן לסוגים שונים של טיפולים, אך טיפול פסיכותרפי יעיל ישנה את מעגלי הדכאון והחרדה, ויצרוב את המח באופן שהשינוי מחזיק מעמד גם עם תום הטיפול. זאת בניגוד, לדוגמא, לתרופות נוגדות דיכאון וחרדה, שאינן יוצרות ריפוי אלא ניהול בלבד.

הדכאון, כמו גם החרדה המלווה אותו כמו אחות נאמנה, מתואר כיום כמצב או מחלה כרונית, וכמו מחלות כרוניות אחרות, כדוגמת סכרת או מחלת לב, יש צורך לנהל אותה. החדשות הטובות הן שזה אפשרי. אפשר לנהל דכאון! לנהל אומר להיכנס למשטר או אורח חיים, ששולט בכמה שיותר גורמים המשפיעים על פעילות המח, ומאפשרים רגיעה בתגובת הסטרס הכרונית.

אציין כאן כמה מן המרכיבים הידועים לנו כיום כחלק מניהול מצב הדכאון, אך אדגיש שאין במאמר זה משום המלצה. בכל מקרה כדאי להתיעץ עם איש מקצוע ולקבל אישור להשתמש בדרכי ההתמודדות המפורטות להלן:

1. אומגה 3. מחקרים רבים מצביעים על השפעה חיובית של מינון קבוע של אומגה 3 על דכאון. ישנם מקרים, לדוגמא במקרה של תת פעילות של בלוטת התריס, לדוגמא, בהם שימוש באומגה 3 יכול להזיק, ועל כן כדאי להתיעץ עם רופא במיוחד לגבי סעיף זה. 
2. פעילות גופנית אירובית סדירה. ליצירה של תנועה בגוף, העלאת המטבוליזם, לשחרור תדיר של אנדורפינים, אותו חומר שמשתחרר במח ומייצר תחושה של הנאה ושל נעימות. יש להתאים את תדירות ועצימות הפעילות הגופנית למצב הגופני הכולל, ובכל מקרה לא להגזים. פעילות מוגזמת יכולה להזיק גם כאשר מדובר באדם בריא, ליצור חולשה ודלדול אנרגטי ולהגביר את הדכאון. בכל מקרה, יש לתאם את הפעילות עם רופא, ביחוד במקרים בהם קיימת בעיה של הלב או לחץ דם גבוה, כמו גם מקרים אחרים.  
3. תזונה. תזונה עתירה באומגה 3 ובחמרים משחררי סרוטנין אף היא תומכת בניהול הדיכאון ובהקלתו. מזונות מסוימים ידועים כמשחררים סרוטנין. נכון שאת חלקם לא נרצה דוקא לצרוך באופן מאסיבי (כמו פסטה, או שוקולד) אך אחרים, גם אם הם עתירי קלוריות, גם הם עושים לנו טוב. אחד מהם הוא …. חומוס! כן, אולי על כפרפראזה על המשפט הידוע על תפוחים (תפוח ליום מרחיק את הרופא), אפשר לכתוב גם כי צלחת מסבחה לעתים קרובות מרחיקה את הרופא הפסיכיאטר.. 
4. מוסיקה. שמחה, קצבית במידה, לא המוסיקה המלנכולית שאנחנו לעתים נמשכים אליה, אלא מוסיקה שעושה לנו טוב באמת. כל אחד מאתנו מכיר את המוסיקה שעושה לנו טוב ומעלה חיוך והרגשה של חיות, של נעימות.  
5.  שנת צהרים. דכדכת כרונית שולחת רבים מאתנו לשעות שינה ארוכות, ולאלה שיכולים, גם לשינה באמצע היום. חשוב לא לישון יותר מדי בשנת יום. אך שינה במהלך היום יכולה להיות גם חרב פיפיות, כי במקביל למנוחה עסקת החבילה כוללת גם יקיצה דיכאונית, נמוכה, כבדה. שלושת רבעי השעה בדרך כלל מספיקה כדי לטעון את המצברים, בלי לייצר קושי גדול בקימה,  ותחושת דיכאון. גם שנת לילה עתירת שעות היא בדרך כלל תוצר של הדיכאון, והגבלה שלה, אם כי לוקח זמן להתרגל לזה, ברוב המקרים רק תעשה טוב. 
6. ניהול אור. העקרון כאן מוכר לרבים דרך מושג "דיכאון חורף". בארץ הוא נדיר ביותר, בשל תנאי האקלים, אך העקרון חל גם עלינו: אור מעודד מצב רוח טוב, וחושך מאפשר לתחושות הדיכאון ולהרגשה הלא טובה לשלוט. הדבר חשוב במיוחד לגבי האופן בו אנחנו מתעוררים: יקיצה טבעית עם אור, טובה לעין שיעור מיקיצה עם שעון מעורר אל תוך מציאות של חדר חשוך בו התריסים סגורים. גם לזה לוקח זמן להתרגל, אך ההבדל יכול להיות משמעותי מאד. כיום יש בשוק מנורות מעוררות, כמו שעון מעורר, שמאפשרות לישון בחדר חשוך, ולקראת שעת היקיצה משחררות בהדרגה אור, כך שבשעת היקיצה המנורה מגיעה לעוצמת אור חזק כמו אור יום.    
7. קשר אנושי קרוב וחם, או במלים אחרות: אינטימיות. עם חברה, עם חבר, עם בן משפחה, באינטרנט, בפגישות פנים מול פנים, איפה ואיך שהולך. קשה להגזים בחשיבות של קשר בחיינו, וההשפעות מרחיקות הלכת של היעדרו על דכאון.
8. טיפול פסיכותרפויטי. כאמור, הדרך היחידה ליצירת שינויים מוחיים בני קיימא. 

לעתים דיאטת החיים הזו מספיקה כדי ליצור שינוי מספק, ואתו אנחנו יכולים לחיות. "שרק ימשך ככה", אני שומעת במרבית המקרים של אימוץ סגנון החיים להלן. אבל אם זה לא מספק, אפשר לפנות לפסיכיאטר ולקבל תרופות אנטי דיכאוניות שמשפיעות על הסרוטנין או הנוראדרנלין במח. על כך נכתב מאמר נפרד באתר.

אין סיבה לחיות עם דכדוך תמידי

בשורה התחתונה, אין סיבה לחיות עם דכדוך תמידי, עם הרגשה שמשהו לא בסדר, עם פסימיות כאורח חיים. זה דורש מאמץ, כמו כל דיאטה, אך בניגוד לדיאטות הרזיה, הדיאטה הזו לא מחבלת בתהליך אלא מקדמת אותו ומאפשרת חיים נעימים הרבה יותר.

אז קדימה לפארק, עם אופניים או עם כלב לצידכם שנותן לכם קצב, עם מוסיקה או עם חבר, עם נעלי התעמלות, ואחר כך לצלחת חומוס משובח. זה לא רק נעים ונחמד, זה לא רק בריא ללב הפיסי שלנו, זה חשוב וקריטי ללב הפועם והנושם שלנו, הלב החי של נשמתנו.

למה בכלל תרפיה באומנות?

מטרתה של התרפיה באומנות היא לסייע בהתמודדות עם תחושות וחוויות רגשיות הקשורות לעצמי וליחסים עם האחרים. כוחה הריפוי  של האומנות הוא ביכולתה לפתוח דרכי תקשורת בלתי מילוליות לתוך עצמנו, אל המקום הראשוני והבסיסי הטבוע בנו כבני אדם, הרוצה לתת ביטוי אישי לרגשותינו וצרכינו. התרפיה באמנות מאפשרת לנו להקל על פרוק ההגנות, לגלות את רגשותינו העמוקים ולהעלות תכנים לא מודעים דרך היצירה. תהליך התרפיה באומנות מבוסס על ההכרה בכך שהמחשבות והרגשות היסודיים ביותר של האדם נובעים מהלא מודע, המורכב ברובו מדימויים ולא ממילים. נקודת המוצא היא, שלכולנו יש יכולת פנימית ליצירתיות ורצון לבטא את עצמנו. דרך הביטוי האמנותי מתאפשר מרחק מסוים מהחוויה עצמה שבה עוסקים ומהכאב שעשוי להיות כרוך בה, מרחק שמאפשר ליצור איתה דיאלוג חדש. מטרתו של הדיאלוג החדש הזה היא לעזור לנו  להתמודד עם המציאות ועם רגשות כואבים ולתפקד באופן מלא יותר. מתוך האפשרות לבטא חלקים פנימיים ועמוקים חל שינוי ושיפור בחיי היום יום ותהליך של צמחיה וגדילה אישית.

למי מתאימה תרפיה באומנות?

תרפיה באומנות מתאימה לכולם: ילדים, נוער ומבוגרים, אם כי באתר "בנפשי" היא ניתנת כרגע למבוגרים בלבד. כל אדם אשר חווה קושי רגשי, משבר, התמודדות עם אובדן, טראומה או מי שמעוניין ללמוד על עצמו יותר, לצמוח להתפתח או ליצור שינוי ולשפר את איכות חייו, מוזמן לקחת דף וצבע ולהתחיל במסע. וחשוב מאוד להגיד: לא צריך "לדעת לצייר". רבים נוהגים לחשוב ש"ציור זה לילדים קטנים, ובכלל, לא ציירתי מאז שהייתי בגן…". אז נכון, כשהיינו ילדים שפת האומנות והמשחק היו טבעיות לנו, ונכון, שעם השנים והביקורת שספגנו, משהו מזה אבד ובמקום זאת למדנו לדבר. אבל כאן בדיוק יכולה התרפיה בהבעה ויצירה להזכיר לנו את ההנאה והתועלת שקיימות ביכולת שלנו  להביע את עצמנו באופן יצירתי, ולא רק באופן מילולי. יעזור לנו לזכור שבתרפיה באומנות אין חשיבות לכישרון או ליכולות האומנותיות של המטופל, היות והשימוש באומנות הנו כשפה להבעת העולם הרגשי ולא להשגת תוצאה אומנותית בפני עצמה. איכות התוצר אינה המטרה כי אם תהליך היצירה וההתבוננות בה והיכולת של התהליך הזה לחבר אותנו לעולמות הפנימיים שלנו ולהבין אותם.

מהו תפקיד המטפלת?

המטפלת באומנות משלבת את הכשרתה בתחום הידע והדעת במבנה הנפשי ותחומי התקשרות הבינאישיים לצד התנסותה והכשרתה בתחום האומנות. היא נמצאת שם כדי לתרגם את הסימבוליים שעולים מתוך היצירה למילים או תבניות, שבהן יכולה שהמטופלת להשתמש בניסיון להבין את עצמה וליצור את זהותה. תפקידה הוא לנוע בינה ובין המטופל, לתוך המטופל והחוצה, לארגן את החומר לצורה, מתוך מה שנראה ככאוס. זו היא דרך של התבוננות משותפת בתהליך וביצירה, הבנת התוצר האומנותי והחזרת החלקים המעובדים למטופל.

איך עושים תרפיה באומנות ברשת?

תרפיה באומנות ברשת יכולה להתקיים באמצעות מייל או באמצעות צ'ט אישי. בשני המקרים המטופל, יוצר בזמנו החופשי יצירה אשר אותה הוא יציג במהלך המפגש הטיפולי. היצירה יכולה להיות ציור אשר נסרק ונשלח במייל, צילומים של עבודת פיסול או אמנות ממוחשבת. את הבחירה במדיום היצירה, אופי החומרים ואת המצע עליו הוא יוצר עושה המטופל באופן עצמאי או בהתייעצות עם המטפלת, מתוך ההיצע והאפשרויות העומדות לרשותו בבית. המטפלת מתבונת בעבודה שנשלחה אליה, בדרך כלל בדואר האלקטרוני. ההתבוננות המשותפת בעבודות יכולה להיעשות בזמן של "פגישה אינטרנטית", כלומר שיחה בצ'אט, או בהתכתבות במייל. את חדר הטיפולים שמהווה את המרחב שבין המטופלת, המטפלת והאמנות מחליף המרחב האינטרנטי. גם במרחב הזה קיימת מסגרת של מקום, זמן , משך המפגש, כללי ההתנהגות בתוכו, וכדומה, המעניקים תחושה של גבולות ומאפשרים את חווית הביטחון וההכלה הדרושה לתהליך. חוסר התקשורת המוכרת של פנים מול פנים בטיפול המכוון, עשויה דווקא לאפשר לתהליכים להתרחש באופן מהיר יותר. זה קורה משום שנוצר מרחב המאפשר להתרכז בסיפור, בנרטיב של המטופל, ביצירה ובתכנים שעולים ממנה, באובייקטים המוצגים והשפעתם עליו. הניסיון מראה שזו אחת מנקודת החוזק משמעותית בטיפול באומנות ברשת. באופן מפתיע מתגלה המרחב הוירטואלי כסביבה בטוחה המאפשרת למטופל להיות לקבל מצד אחד את כל התמיכה שהוא צריך ומצד שני לשמור על תחושה של עצמאות ויכולת.

]]> http://www.benafshi.co.il/?feed=rss2&p=265 0 http://www.benafshi.co.il/?p=259 http://www.benafshi.co.il/?p=259#comments Thu, 06 Nov 2008 12:46:34 +0000 ‫מנהל אתר‬ http://www.benafshi.co.il/?p=259

המטרה של השאלון היא לעזור לך לגבש החלטה בנוגע לסוג התהליך ולזהות איש או אשת המקצוע המתאימים לך ביותר. אנחנו נקרא את הפרטים שתמלא/י כאן ונחזור אליך עם המלצה מנומקת, וכמובן לא מחייבת. למותר לציין שכל הפרטים ישמרו אצלנו לפי כל כללי הסודיות ולא יעשה בהם שום שימוש נוסף מעבר לתהליך ההמלצה. את\ה יכול/ה לבחור אילו פרטים למלא ועל ואילו לפסוח, וכן מה מידת הפרוט הנכונה לך לגבי כל שאלה ושאלה. כמובן שככל שנקבל יותר נתונים נוכל להיות מדויקים יותר בהמלצה שלנו.

בהצלחה!

cforms contact form by delicious:days