הסתגלות לרילוקיישן

'אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים'

מאת שירה עומר, מ.א. בפסיכולוגייה ייעוצית, פסיכולוגית חינוכית מומחית.

מעבר של המשפחה לחו"ל צופן בחובו חוויות  והתנסויות אישיות בעוצמה רגשית חזקה. חיי השגרה בארץ – מוכרים, ידועים, ברורים. כולנו מקטרים על החיים שלנו בלחץ, פקקים, תורים ארוכים, אנשים עצבניים. אבל -העצבים מוכרים, הפקקים שגרתיים והחיים בסך הכל על מי מנוחות. יום שישי בערב אצל ההורים, בשבת- נפגשים עם החבר"ה , וכך שבוע אחרי שבוע, שגרה!המעטפת המשפחתית , החברים שסביבנו, השפה המוכרת והשגרה הבטוחה שהשגנו בעמל רב בבית ובעבודה מאפשרים לנו לחוש מוגנים.

במעבר של משפחה לגור לחו"ל, יש יתרונות רבים לצד התמודדויות ואתגרים אישיים ,הוריים וחברתיים. הכנה טובה של המעבר ותכנון מקדים יאפשרו הסתגלות פחות קשה . למה הסתגלות פחות קשה ולא הסתגלות קלה? כי בתקופה הראשונה זה לא הולך להיות קל! המעבר טומן בחובו שינויים רבים , אולם בהמשך מובטחים רווחים אישיים, ומשפחתיים. (ולזה עוד נגיע בהמשך).

ההחלטה נעשתה והנה זה קורה- עוברים למדינה חדשה. בתקופה קצרה יחסית אנו נדרשים לעשות המון החלטות: לעזוב בית (למכור? להשכיר?), בן זוג אחד לרוב עוזב עבודה, ובמקביל יש למצוא בארץ לא מוכרת בית, מכונית, מקום מגורים, מקום עבודה, מסגרות חינוך לילדים. לכל אלו מתווספות ההתלבטויות- האם ללמד את הילדים את השפה החדשה מראש? מתי לספר על המעבר? מתי להיפרד ממקום העבודה? איך אורזים- האם משתפים ילדים בתהליך האריזה? ועוד ועוד…

המעבר למדינה החדשה מלווה גם בתחושת מתח וחששות- האם נסתדר, האם נצליח "לעשות את זה", ולגבי הילדים- מתלוות הדאגות – יש לבן שלי לקות למידה- איך יסתדר איתה בחו"ל בשפה זרה? בתי מופנמת וביישנית- איך תמצא חברות במדינה החדשה? הבן שלי כבר בן חמש עשרה, צמוד לחברים שלו ולא מסכים לנסוע, מה עושים? ושאלת השאלות- האם אנחנו גורמים להם נזק רגשי בלתי הפיך?

הבדלים בחיי משפחה בין החיים בארץ לחיים במדינה זרה

אנו משתמשים בששת חושינו לזהות ולמקם את עצמנו בסביבה. מעבר לכך אנו נעזרים גם באינטואיציות- החושים הרגשיים והחברתיים שלנו. באופן טבעי בתרבות אליה נולדתם ובה אתם חיים לאורך שנים האינטואיציות התקשורתיות ברורות וחדות. בארץ חדשה ובתרבות זרה, לפחות בשנה הראשונה, יש חשש תמידי כי הפרשנות שלנו לסיטואציות חברתיות אינה נכונה, בגלל הבדלי שפה ותרבות. פתאום אתם לא יכולים לסמוך על האינטואיציות שלכם, ותחושת חוסר הביטחון אינה קלה.

הסטאטוס "לחיות בחו"ל" שואב הרבה אנרגיה , לפחות בהתחלה. בהתחלה פשוט עסוקים בלחיות בחו"ל. החושים מתחילים להתרגל- לקולות, ריחות, טעמים, מזג אויר אחר. כלום לא אוטומטי- מתחילים מההתחלה.

הנה כמה הבדלים משמעותיים בחיי משפחה העוברת למדינה זרה-

מסגרות חינוכיות- הילדים נכנסים למסגרות חינוך עם ימי ושעות פעילות אחרות  מהמקובל בארץ. הגן למשל לא פעיל בכל המדינות בכל ימי השבוע.  חלק מהילדים יצטרכו לנסוע בתחבורה ציבורית לבית הספר. כמו כן, שיטות החינוך אחרות ויחד איתן הדרישות לשיעורי בית וההכנה לבחינות. הקשר עם הצוות החינוכי אחר מאשר הקשר המקובל בארץ ולא תמיד המורה "בראש אחד" אתכם לגבי קליטת ילדכם בכתה. ואסור לשכוח- הכל בשפה חדשה.

עלייה משמעותית בכמות השעות שהמשפחה נמצאת ביחד. סופי השבוע הארוכים, ותנאי מזג האויר מגדילים משמעותית את כמות שעות הפנאי שמשפחה מבלה ביחד. רוב המשפחות  עוברות לארצות עם מזג אויר קר בחורף- ויש ימים רבים שלא ניתן לבלות מחוץ לבית ומבלים בו שעות רבות . ממציאות ונורמה  ישראלית מקובלת של לבלות בחוץ כל הזמן, עוברים לבלות בבית והרבה. תפקיד נוסף שהמשפחה מקבלת על עצמה בשעות הללו היא חברה. באופן טבעי כשעוברים למקום חדש, ועל אחת כמה וכמה כשהתרבות אליה עוברים יותר מרוחקת, יש מיעוט בקשרים חברתיים. אז המשפחה הופכת ליחידה משפחתית- חברתית. זה לא אומר שההורים הופכים להיות חברים של הילדים  אולם האחים בהחלט כן!  ילדכם שוהים יחד שעות ארוכות, יש ביניהם חוויה של שיתוף- שהרי שניהם עוברים בדיוק את אותו תהליך- עוברים לגור במדינה זרה ובאופן טבעי מחפשים את הקרבה אחד של השני ומתחילים למלא את הזמן במשחקים משותפים. וההורים?- להורים האחריות לספק סביבה מכילה ומאפשרת בבית, על מנת שייוצר כר מתאים המזמן את המשחק המשותף וכן ליזום בילויים משפחתיים משותפים חיוביים.

מישהו בבית?– לרוב בן זוג אחד יוותר ( לפחות בהתחלה) על עבודה. אדם שעבד משרה מלאה- והיה קשור למערכות עבודה ומערכות חברתיות נלוות,  עובר למציאות חדשה של "איש/אשת בית".  שעות הפנאי רבות ויש הרבה מאוד "שעות ילדים"- לבשל, לפתור חיכוכים בין האחים, לעזור בשיעורי בית בשפה אחרת, לראות את הילדים בבית והרבה כי בהתחלה אין חברים. הפער באורח החיים- מטוטליות של עבודה לטוטליות של להיות – בבית נחווה על ידי כל אחד או אחת באופן אחר. בהתחלה אין זמן להרגיש מה השינוי "עושה"- יש המון סידורים , ארגונים ומנהלות לטפל בהם. אבל לאחר זמן מה כשכל המנהלות מוסדרות ויש משהו בבית שכבר אפשר להתחיל לקרא לו "שגרה", וכבר מבזבזים פחות זמן בסופר בזיהוי מצרכים, נוצר חלון של שעות פנאי. ובשעות האלה גם יש זמן להרגיש ולהתחיל לעבד מה עובר עלי, עלינו כבני זוג וכמשפחה. יש כאלה שתחושות אלו יובילו גם לחוויות של בדידות וריק, ואחרים ינסו למלא את החלל בעשייה מתוך צורך לחזור לחוויה של שליטה בחייהם.

יזימה- להבדיל מהארץ שלרוב אנו מובלים בסדר היום (ההורים מזמינים לארוחת ערב, חברים יוזמים טיול לשבת- ולרוב אנחנו נענים) במדינה זרה כל שגרת המשפחה ופעילויות הפנאי היא ביוזמת ההורים בלבד. ומילוי הזמן הפנוי הופכת להית "משרה מלאה" בעיקר להורה שנשאר בבית.  מ"עבודת ההורות" אין רגעי מנוחה, אין לשלוח את הילדים קצת לשכנים/חברים/סבא וסבתא (חברים ושכנים אולי לאחר תקופת ההתבססות, אם מקובל בתרבות אליה בחרתם לעבור).

הנקודה היהודית– לא ניתן להתעלם מהעובדה כי בכל מדינה שתעברו אליה- תרגישו זרים! כעת אתם נדרשים "להיות יהודים בעצמנו"- לשמר מסורת שבארץ מקבלים אותה כחלק מחיי השגרה של חגים ושבת. גם החילוניים הגמורים ישימו לב כמה היהדות הייתה מוטמעת בחיי היום יום בארץ, ויתפלאו לגלות כמה הם מתגעגעים להאטה בתנועת הרכבים ביום שישי אחה"צ, לריחות של נקיון ובישולים … הרבה מאמץ נדרש על מנת לבנות מסורת משפחה ביחס לימי שישי (שנחשב יום עבודה רגיל בחו"ל), שבת וכיצד לציין את החגים שלרוב מתקיימים בימי חול במדינה בה אתם גרים. המאמץ המושקע הוא רב (זוכרים- יזימה?).

"חוץ מאם אתה לא, לפעמים אתה לא. מצטער לספר

האמת היא פשוטה,

נתקלים,

נכשלים,

לפעמים גם אתה.

תתקל במקל

קוצני במיו-חד

הקבוצה תתקדם,

תשאר שם לבד."

(ד"ר סוס- אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים)

מאמר נוסף בנושא – המשפחה עוברת למדינה זרה

מה בנפשנו

מאמרים וכתבות

קישורים

ענן תגים

החברים שלנו