גירושין בהליך גישור או בבית המשפט – מה עדיף?

בפני זוגות מתגרשים במדינת ישראל עומדות, שתי אפשרויות עיקריות להתגרש באופן פורמאלי: הדרך הראשונה היא הדרך השכיחה והמוכרת של גירושין לאחר התדיינות ארוכה בבית המשפט. השיטה השנייה היא גירושין בהליך גישור גירושין. ההבדלים בין שתי השיטות גדולים ומשמעותיים. במאמר קצר זה אבקש לסקור את ההבדלים המשמעותיים ביותר בין שתי הדרכים ולחדד את היתרונות והחסרונות של כל אחת מהשיטות.

גירושין בהסכמה בבית המשפט מתאפיינים בשיח מלחמתי ותוקפני המתבצע על ידי עורכי דינם של הצדדים אשר מתוקף תפקידם, מנסים למקסם את ההישגים אותם יקבל הצד אותו הם מייצגים על חשבון הצד האחר. ראיית העולם בניהול הליכי גירושין בבית המשפט היא ראיית עולם תחרותית. ראיית עולם הגורסת שככל שצד אחד יקבל יותר כך הצד השני יקבל פחות. ברם, כאשר ראיית עולם זו חודרת למערכות יחסים ארוכות טווח ובעיקר בכאלה בהן מעורבים ילדים, נוצרת תחושה של חוסר הוגנות אשר תמשיך ללוות את ההורים הגרושים גם שנים לאחר הגירושין הפורמאליים. נקודות המשבר הגדולות העתידיות אצל זוג שהתגרש בגישה תחרותית ומלחמתית יתרחשו בכל פעם שיתגלעו חילוקי דעות בין ההורים סביב נושאים קרדינליים שלא טופלו או שטופלו בצורה שגויה בהסכם הגירושין. הליך גישור גירושין מונע את המשא ומתן התחרותי בעזרת ניהול שיח משתף המתקיים בהליך גישור. ניהול מו"מ בגישה משתפת היוצאת מנקודת ההנחה שבסופו של דבר רק כאשר שני הצדדים ירגישו מנצחים, יהיה אפשר לסיים את המחלוקות ולהמשיך הלאה. גישה זו נחוצה בעיקר כאשר יש ילדים משותפים אשר ההורים יידרשו לגדל בשיתוף פעולה גם לאחר הגירושין. השיח המשתף המתקיים בחדר הגישור, עוזר להסיר חסמים ולהפיג מתחים. השיח המתקיים בעזרת מגשר גירושין עוזר לשני הצדדים לשוחח ביניהם ללא פילטרים מיותרים ותוך פתרון מיידי של אי הבנות אשר עלולות להעצים את הפחדים והכעסים. נקודה זו מהווה יתרון גדול לגישור מהזווית הרגשית מאחר והשיח הפתוח בין בני הזוג, מאפשר יצירת תקשורת חיובית גם לאחר הגירושין.

בעיקר כאשר לבני הזוג המתגרשים, יש ילדים משותפים, הם אינם יכולים להרשות לעצמם שלא לבסס ביניהם תקשורת טובה וברורה. חוסר יכולת לתקשר באופן בסיסי ושוטף, בין ההורים עלול לייצר נכויות רגשיות לילדים ועלול לפגוע ביכולתם לייצר ולבסס קשרים עם בני זוג חדשים בעתיד. כאשר הליך הגירושין נעשה באמצעות מתווכים וללא קשר ישיר בין ההורים, עלולה להתקבע צורת התקשורת הבעייתית גם לאחר הגירושין. מאידך בהליך גישור גירושין מושם דגש רב על הצורך לייצר מנגנוני תקשורת חדשים בין ההורים המתגרשים במקום אלו שכשלו במהלך נישואיהם. ההתייחסות בגישור גירושין לזוג המתגרש, היא כאל שותפים שמחליטים לשנות את דרכי הפעולה ביניהם ולגבש דרכים טובות יותר לניהול החברה, דהיינו הילדים המשותפים.

מחקרים רבים הוכיחו שכאשר הורים מתגרשים בדרך מכבדת ומשתפת ומצליחים לנהל דיאלוג ברור גם בעתות המשבר, הם הופכים להורים מעורבים ומשפיעים יותר. יתר על כן גם ילדיהם של ההורים המתגרשים מצליחים להתמודד בצורה טובה מאוד עם הגירושין ורואים בהם מצב טבעי ולגיטימי בתוך זמן קצר באופן יחסי. כל אלו מוכיחים שבכל הקשור להליכי גירושין טוב יעשו הורים מתגרשים, אם בטרם הם פונים לצעדים לוחמניים זה נגד זו, ייטב אם יפנו להליך גישור גירושין ויחסכו עוגמת נפש ופגיעה בהם ובילדיהם.

 

נדב נישרי, מגשר מומחה בגישור גירושין

טיפול זוגי – השיטות המובילות

חיי הזוגיות מספקים לנו הזדמנויות רבות ללמידה. השיתוף המתמשך של אדם נוסף בחיינו דורש מאתנו לכבד, לשתף, לתמוך ולהקשיב, ובתמורה לקבל יחס דומה מאותו אדם. לאורך השנים, ככל שעוברים עלינו שינויים ותהפוכות, השותפות הזאת עומדת בפני אתגרים לא פשוטים והדרישות שהיו בתחילה פשוטות עשויות להפוך לקשות יותר. טיפול זוגי נועד להעניק לזוג את האפשרות לבחון האם הם רוצים להישאר יחד, ואם כן, לעזור בשיפור היחסים זוגיים. טיפול כזה מתאים לכל זוג שמתלבט ומתקשה בסוגיות של חיי הזוגיות, ומאפשר לשני בני הזוג ללמוד יחד על הקשר ולחזק אותו. כיום טיפול זוגי ניתן לקבל גם דרך רשת האינטרנט. לפניכם כמה מהשיטות המובילות לטיפול זוגי:

 

טיפול זוגי ממוקד

בעזרת תהליך ממוקד של טיפול זוגי תוכלו ליהנות ממערכת יחסים אמיתית ומנצחת לאורך שנים. הטיפול יכול לשלב ידע מקצועי וכלים רבים כך שניתן לאתר במהירות את שורש הבעיה במערכת היחסים. תוצאות ניתן כבר לראות אחרי המפגש אחד. טיפול זוגי קצר מועד יכול להיות בין 8-12 מפגשים.

 

טיפול פסיכולוגי

טיפול פסיכולוגי זוגי נערך בשיחות עם שני בני הזוג יחד ולעתי מתקיימות גם פגישות בנפרד. יש מגוון של גישות לטיפול הפסיכולוגי וכדאי לבחור את המתאימה ביותר לצרכים ולאופי של בני הזוג. הגישה הפסיכו דינאמית מתמקדת בתת מודע ולכן המפגשים יעסקו בעיקר בבירור של התנהגויות בעבר, במערכות היחסים השונות עם ההורים, החברים ובני הזוג הקודמים. הגישה הקוגניטיבית ההתנהגותית תומכת בטיפול קצר מועד שמתמקד בשינוי דפוסי התנהגות הגורמים לקושי במערכת היחסים, כמו דפוסי התקשרות בין בני הזוג. בנוסף, ניתן להזכיר גם את הגישה האקזיסטנציאליסטית, שמתמקדת באחריות האישית של הפרט על בחירותיו ומכוונת אותו לקחת אחריות זו ולהפחית בהאשמת אנשים קרובים, כמו בן הזוג.

 

שיטת אימגו

שיטת אימגו רואה ביחסים הזוגיים כמייצגים את מערכות היחסים הראשוניות שלנו בילדות, על הדברים הטובים שהיו בהן ועל הדברים הקשים שחווינו בהן. טכניקת הטיפול מתמקדת ביצירת דיאלוג מודע בין בני הזוג, שבו הם נחשפים לקשייו של כל אחד מהם וכך הופכים להיות קשובים יותר זה לזה. בפגישות הם לומדים להקשיב באופן פעיל, להביע אמפתיה ולהיות סלחניים יותר להתנהגות מסוימת של בן הזוג. בבסיס הטיפול בשיטת אימגו עומדת ההנחה שאם בני הזוג יבינו מה עומד מאחורי התנהגותו של כל אחד מהם, הם יוכלו לנהל מערכת זוגית טובה ותומכת יותר.

אימון זוגי

שיטת האימון הזוגי פועלת במישור מעשי בחיי היומיום. מטרת האימון היא לזהות את דפוסי הפעולה השליליים של בני הזוג ולשנות אותם לכיוון חיובי. במסגרת האימון, מקבלים בני הזוג משימות שיסייעו להם בהתמודדות מוצלחת עם סוגיות אמיתיות מחיי היומיום. כך, תהליכי קבלת החלטות, כמו למשל בחירת משכנתא או החלטה על יציאה ללימודים של אחד מבני הזוג, יעשו ללא המתחים שהיו אופייניים בעבר.

טיפול באמנויות

דרך יצירה במגוון צורות של אמנות, כמו ציור או פיסול, בני הזוג לומדים זה על עולמו של זה. לפי השיטה, גם ביצירות עצמן וגם בדרך העשייה שלהן, ניתן לראות את הדרך שבה בני הזוג מתקשרים וכיצד הם רואים עצמם בתוך מערכת היחסים. במקביל לעבודה היצירתית נערכת שיחה וניתוח של העבודות.

ייעוץ פילוסופי

ייעוץ פילוסופי אינו מוגדר כטיפול, אלא ככלי לפתרון שאלות שונות על סוגיות החיים. היועץ ינסה לברר מה השאלה המרכזית העומדת בפני בני הזוג וימצא מקורות פילוסופיים שעוסקים בה ושיכולים להבהיר אותה. למרות שייעוץ כזה לא עוסק בפתרון של בעיות בזוגיות, הוא יכול לתרום להבנה רחבה יותר של הבחירות של בני הזוג ושל מה שהם יכולים לעשות בנוגע לבחירות אלה. ייעוץ זה ניתן על ידי בעלי תארים מתקדמים בפילוסופיה שבקיאים בהוגים שונים ויכולים למצוא את הטקסטים המתאימים לכך.

טיפול דרך הרשת

באתר "בנפשי" ניתן לקבל מגוון של טיפולים זוגיים, לפי הצורך והנטייה האישית של בני הזוג. הטיפול מתבצע בדרך כלל בשיחת וידאו-צ'אט משותפת, ולעיתים בשיחת צ'אט משותפת. תוכלו לפנות אל דף התחלת הטיפול שלנו, למלא את הפרטים והרצונות, ואנחנו נעזור להתאים לכם את הגישה והמטפל/ת הנכונים עבורכם.

לסיכום, ישנן שיטות רבות לטיפול זוגי וכל זוג צריך לבחור את המתאימה לו ביותר, לפי אופיו ולפי המצב בפניו הוא עומד. יש שיעדיפו טיפול מהיר לפתרון בעיה מסוימת ויש שיעדיפו טיפול ארוך יותר שילווה את חיי הזוגיות. בנוסף לטיפול זוגי מתמשך, קיימות גם סדנאות וקבוצות לחיזוק הקשר הזוגי. הן מתקיימות מדי פעם במקומות שונים בארץ, בהם אתרי נופש כמו בתי מלון באילת או בצפון, ויכולות לתרום רבות. וכאמור, בימנו לא צריך לצאת מהבית – אפשר לקבל את הטיפול דרך הרשת.

המשפחה עוברת למדינה זרה –איך מתמודדים

מאת שירה עומר, מ.א. בפסיכולוגייה ייעוצית, פסיכולוגית חינוכית מומחית.

במאמר "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" סקרתי את עיקרי ההבדלים בחיי משפחה העוברת למדינה זרה. בחלק זה אפרט המלצות מעשיות שיסייעו לכם "לעבור את זה" בצורה טובה יותר. את ההמלצות אסקור בשני חלקים- לפני ואחרי המעבר.

אתם ההורים מכירים הכי טוב את התא המשפחתי שלכם ויודעים מה עשוי לסייע לכם ולילדכם בשעת מצוקה או משבר. מכוונות החשיבה כלפי פתרונות במקום שקיעה בקושי, לצד  עשייה אופרטיבית  יאפשרו לכם לחזק את תחושת השליטה בחייכם, שבאופן טבעי מתערערת במקום חדש.

לפני המעבר:

לדבר לדבר לדבר – דברו על המעבר הצפוי. קודם כל ביניכם ההורים, ולאחר מכן גם עם הילדים. העברת המידע לילדים כוללת בראש ובראשונה העברת מידע עובדתי- מתי עוברים, למה, איך, לאן. ככל שתדעו יותר מראש  על המקום אליו תעברו כך ייקל עליכם ועל ילדכם. למשל לרבות ממסגרות החינוך יש כיום אתרי אינטרנט ואפשר לראות את תמונות המורים והגננות ולהכירם. אפשר דרך תוכנות מיפוי מצולמות להראות לילדים את העיר/רחוב/בית בו אתם עתידים להתגורר ולהכיר את הסביבה הקרובה כבר מהארץ.

כבר מהארץ בידקו מה אתרי הבילוי והטיול הקרובים למקום מגוריכם, שם סביר שתבלו בסופי השבוע הראשונים לאחר המעבר ושתפו את ילדכם. ככל שתספרו יותר על המקום החדש והשגרה החדשה המיועדת – הדירה/בית בו תגורו, המרחק מבית הספר ותיאור חיי היומיום הצפויים, כך ייקל על הילדים להסתגל.

מתי מתחילים לדבר על המעבר? לאחר שהחלטתם לנסוע ואתם יודעים מתי הנסיעה צפויה. אל תחששו מלדבר על כך אפילו מספר חודשים מראש. במידה והמעבר נשמר בסוד נוצר באופן טבעי מצב בו אתם משוחחים בינכם, עם הוריכם או חברים על הנסיעה בלי שהילדים יודעים במה מדובר, ומתחילה לאפוף את הבית אוירה של סוד. סוד בדרך כלל הוא מטריד- מה מחביאים ממני? שואלים את עצמם ילדכם ועסוקים בפתרון הסוד מאשר בחיי היומיום שלהם. מומלץ לשלב את הנושא בשיחות המשפחתיות היומיומית. למשל. ילדכם חוזר ומספר כמה רעש היה היום בכתה. אפשר לאמר לו- "בכתה שתלמד בה שנה הבאה, יש רק 20-25 ילדים בכתה יהיה לך פחות רעש ובלגן". משפט זה מאפשר לכם לתאר את המציאות החדשה בה יחיה ילדכם וכן העברת מסר של יתרון במעבר. כדאי לשלב בשיח המשפחתי "שיחות מכוונות מעבר" יותר ויותר, ככל שמתקרבים לתאריך הטיסה.

מסר אחיד לילדים– לצד העובדות גבשו ביניכם ההורים איזה מסר אתם רוצים להעביר לילדכם לגבי המעבר- בייחוד עבור הילדים המתבגרים, למה אתם עוברים למדינה חדשה, מה המעבר יתרום לכם כמשפחה וכיחידים (להתגבש, להכיר עולם, להתנסות בחוויות חדשות, להתעצם כלכלית- לכל משפחה הסבות שלה למעבר).

חשוב שהמסרים לגבי המעבר יהיו  אחידים וברורים משני ההורים. על מנת לצמצם את חווית הבלבול וחוסר איזון שילוו את ילדכם בתקופה הקרובה.

 

חישפו את ילדכם לשפה החדשה– על מנת שצליל השפה לא יישמע זר, כדאי לחשוף את הילדים לשפה החדשה. אפשר לחשוף אותם דרך שיעורים בשפה, או דרך סרטים (כיום סרטי DVD בדרך כלל מגיעים במגוון רחב של שפות מדובבות וכדאי לבדוק אם יש סרטים ב"שפה החדשה שלכם" ). גם אם הם לא מבינים את השפה (עדיין) אם יראו סרטים מוכרים בשפה החדשה- יוכלו ילדכם להתחיל להתרגל לצליל השפתי ולהתחיל לרכוש מונחים או מלים פשוטות

 

שתפו את הילדים בתהליך האריזה של – מומלץ לאפשר פרידה מחפצים אהובים ומוכרים שהחלטתם שלא יעברו איתכם, וכן לארוז חפצים שילדכם מרגיש כי הוא חייב לקחת איתו. לעתים אלה יהיו חפצים שלא הייתם חושבים עליהם אולם לילדכם הם משמעותיים רגשית מאוד. העשייה, האריזה מאפשרת לילדכם להבין בצורה מוחשית וקונקרטית את משמעות המעבר, בייחוד אם מעולם לא חווה מעבר של דירה. ניתן לשתף ילדים בכל הגילאים לתהליך זה אולם מומלץ כי ילדים צעירים (8 ומטה) יעזרו לכם בתהליך האריזה קרוב ככל האפשר למעבר.

כדאי לקחת מחדר הילדים פריט שיעבור גם לחדר הבא על מנת ליצור איזושהי תחושה של המשכיות. (תמונה קטנה שאהובה במיוחד על ילדכם, או מדבקות קיר)

ערכו מסיבות פרידה- ממשפחה, חברים וחברים של ילדכם.. מסיבות פרידה מאפשרות לכם לערוך פרידה מסודרת מהקרובים לכם, ובתהליך מקביל לקבל תמיכה מהקרובים לכם למהלך המעבר. התמיכה חשובה מאין כמוה. בקרוב מעגלי התמיכה הטבעיים לכם לא יהיו כה קרובים פיזית כפי שאתם רגילים, והקשר הקרוב והאינטימי יצטרך לעבור באופן פחות ישיר  דרך טלפון או דרך האינטרנט (מיילים או שיחות דרך תוכנת הסקייפ). מומלץ לשתף את המחנכים והגננות של ילדכם במעבר הצפוי ולבקש את שיתוף הפעולה שלהם בעריכת מסיבת פרידה מהילד לקראת המעבר. כדאי לשלב עריכת אלבום בו יהיו תמונות חברי הכתה/גן שיאפשרו לילדכם לשמר זכרונות מחבריו בארץ.

ייעוץ משפחתי מקצועי

ניתן ואף רצוי, להעזר במטפלת משפחתית מנוסה אשר יכולה לעזור כגורם נייטראלי חיצוני ובכך לנטרל התנגדויות טבעיות שיש לילדים אל מול הוריהם.

לאחר המעבר-

התאזרו בהרבה סבלנות– מעבר לא קורה ביום אחד. הפנטזיה שילדכם ילמד את השפה החדשה בשלושה חודשים או שהיותו שחקן כדורגל מוכשר תקרב אותו מידית לילדים בכתה/בגן תתפוגג במהירות. קליטה בתרבות זרה, ואם מדובר באירופה או ארה"ב- שלהן תרבות יותר קרה ומרוחקת, אינה קלה. כדאי מראש לשתף את הילדים כי בהתחלה לא יהיה קל. יקח זמן עד שילדים מתרבות ושפה אחרות יכירו באיכויות הייחודיות  של ילדכם (יכולת ציור מרשימה, יכולות ספורטיביות מעולות, כשרון חברתי, מנהיג מלידה).

רכישה של שפה חדשה אורכת זמן, לפחות שנה ולעתים יותר. ברכישה של שפה שני שלבים עיקריים: בתחילה הילד מתחיל לפתח הבנה של השפה ללא דיבור.  בשלב השני הילד "מפענח" את הדקדוק של השפה החדשה וכשאוצר המלים יהיה מספיק רחב אז יוכל להתחיל לדבר.

ושוב- לדבר לדבר לדבר– וכולם עם כולם- הורים בינם לבין עצמם, ומתן אפשרות לתת לילדים שלכם מקום להביע את עצמם ולשתף בחוויות שעוברות עליהם. לא פשוט לשמוע את הילדים שלכם מדברים על חוויות כמו דחייה חברתית, בדידות, שעמום וכשהם מגלים מצוקה. אולם אם לא תאפשרו להם לשוחח עמכם על המצוקה שלהם למי יפנו? חשוב להקשיב לילדים שלכם- לאפשר להם לדבר על התחושות שלהם, ולהכיל את תחושותיהם- החיוביות והשליליות. כך תוכלו לשמש לילדכם גורם משמעותי לתמיכה. עם המעבר ולאורך  החודשים הראשונים, ילדכם מוצפים חושית ורגשית בחוויות ומראות חדשים. על מנת לסייע להם לווסת את רגשותיהם- כדאי לנהל שיחה יומיומית . להלן הצעה לשאלות המכוונות לעיבוד החוויות היומיות:

–          איך עבר עליך היום?

–          איזה דבר טוב קרה לך היום?

–          איזה דבר חדש גלית כאן במדינה החדשה היום?

–          מה היה לא טוב היום?

שיחה קבועה, בזמן קבוע פחות או יותר (עדיפות כמובן לסוף היום) תאפשר לכם לדעת טוב יותר מה עובר על ילדכם, לזהות קשיים, וילדכם ירגיש את ההתעניינות שלכם בו והרצון שלכם להקשיב ולהיות חלק מעולמו.

שמירה על רציפות חיי המשפחה– הקפידו כי חוקים משפחתיים שסיגלתם בביתכם בארץ ימשיכו גם לאחר המעבר. הרצפיות תאפשר לכם ולילדכם לחוות יציבות בתוך התוהו ובוהו הראשוני עם המעבר. אם למשל נהוגה בביתכם שגרת ערב- ארוחת ערב, מקלחות, שהייה משותפת יחד לפני השינה (המתמלאת לעתים בתוכן של קריאת סיפורים), כיבוי אורות בשעה מסוימת למתבגרים- כדאי מאוד לשמר את השגרה. תתפלאו לגלות כי ילדכם יחפשו את החוקים, המבנה והמסגרת – מאחר ובכל שאר תחומי החיים (בעיקר בבית הספר ומבחינה חברתית) יש תחושה של חוסר בטחון, הרבה שינויים ואי יציבות.

צאו לטייל– במצב של מתח ומוטרדות לרוב יורד החשק והכוחות ליזום פעילויות משותפות. אולם מומלץ לא לשבת ולחשוב יחד כמה המציאות החדשה מורכבת.  אתם במצב ייחודי בו אתם יכולים להנות משני כובעים- מחד אתם תושבי המקום מאידך- עדיין אפשר להנות מהוויה של תייר! צאו לבלות, לטייל, לראות. כך תוכלו להכיר את הסביבה הקרובה אליכם ולצבור יחד כמשפחה חוויות חיוביות כבר מההתחלה .

יזימה חברתית– הרחיבו מעגלים חברתיים- כדאי ליזום מפגשים חברתיים בעבודה,  מפגשי כתה, להזמין את הכתה הביתה, להתקשר להזמין חברים.

רכשו מידע– אם גם אתם לא חיית אינטרנט מומלץ מאוד להכנס לפורומים של ישראלים שחיים בחו"ל. תוכלו לקבל הרבה מידע טכני על המעבר (בטוח לאומי, מסים וכו') וכן לגבי מסגרות חינוך לילדים , מקומות מועדפים למגורים ועוד.

ולסיום… מה הרווחנו?

הרחבת והעמקת התפקודים ההוריים— ההורות בחו"ל הרבה יותר אינטנסיבית. שעות הפנאי הרבות, תנאי מזג האויר, סוף השבוע הארוך ומיעוט יחסי של מעגלי חברה ומשפחה טבעיים- כל אלה מחייבים אתכם- ההורים להיות עם הילדים, והרבה. בנוסף אתם מקבלים על עצמכם תפקידים חדשים- אתם המורים לעברית- מקנים קריאה וכתיבה לילדים הצעירים, ספקי תרבות ישראלית ויהודית. אתם לוקחים פעיל חלק בניהול החיים החברתיים- וצריכים לייצר יש מאין קשרים חברתיים חדשים, ואם אפשר גם סביבה חברתית מקבילה גם בעברית.

לכידות משפחתית– הרווחנו משפחה מגובשת שלומדת לבלות אחד עם השני,  ולהינות אחד מהשני. הרווחנו מעורבות גדולה יותר וקשר קרוב ואינטימי עם הילד. המעורבות והקרבה משמשים בסיס איתן לקרבה ומעורבות גם כשהמשפחה בוגרת לאחר שנים רבות.

יצירתיות– והרבה.   בפתרון בעיות בהן נתקלים, במילוי הזמן המשותף, בפיתוח מסורת משפחתית חדשה לימי שישבת, וחגיגת החגים בייחוד במקומות בהם אין קהילה יהודית או ישראלית.

פתיחות לעולם, לתרבויות זרות ואחרות, ופיתוח חוויה של סקרנות כלפי התנסויות חדשות.

יכולת התגמשות – אם הצלחנו לעבור לארץ זרה, להסתגל להרגלים חדשים, מנהגי חיים אחרים, קצב חיים אחר וניהול המשפחה באופן חדש, משמע אנחנו גמישים. כולנו אוהבי שגרה וחוששים משינויים. אולם מי שחווה שינוי גדול, יודע כי כעת יש בו את היכולות והכוחות הנפשיים לעשות עוד שינוי. יכולת זו חשובה מאין כמוה להתמודדות בכל שלבי החיים.

"ואם אתה לא, לפעמים אתה לא…"

ואז אפשר לבקש לקבל עזרה. אתם מוזמנים ליצור איתנו קשר ולמצוא את העזרה המתאימה לכם דרך האינטרנט.

מאמר נוסף בנושא – ההסתגלות לרילוקיישן

הסתגלות לרילוקיישן

'אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים'

מאת שירה עומר, מ.א. בפסיכולוגייה ייעוצית, פסיכולוגית חינוכית מומחית.

מעבר של המשפחה לחו"ל צופן בחובו חוויות  והתנסויות אישיות בעוצמה רגשית חזקה. חיי השגרה בארץ – מוכרים, ידועים, ברורים. כולנו מקטרים על החיים שלנו בלחץ, פקקים, תורים ארוכים, אנשים עצבניים. אבל -העצבים מוכרים, הפקקים שגרתיים והחיים בסך הכל על מי מנוחות. יום שישי בערב אצל ההורים, בשבת- נפגשים עם החבר"ה , וכך שבוע אחרי שבוע, שגרה!המעטפת המשפחתית , החברים שסביבנו, השפה המוכרת והשגרה הבטוחה שהשגנו בעמל רב בבית ובעבודה מאפשרים לנו לחוש מוגנים.

במעבר של משפחה לגור לחו"ל, יש יתרונות רבים לצד התמודדויות ואתגרים אישיים ,הוריים וחברתיים. הכנה טובה של המעבר ותכנון מקדים יאפשרו הסתגלות פחות קשה . למה הסתגלות פחות קשה ולא הסתגלות קלה? כי בתקופה הראשונה זה לא הולך להיות קל! המעבר טומן בחובו שינויים רבים , אולם בהמשך מובטחים רווחים אישיים, ומשפחתיים. (ולזה עוד נגיע בהמשך).

ההחלטה נעשתה והנה זה קורה- עוברים למדינה חדשה. בתקופה קצרה יחסית אנו נדרשים לעשות המון החלטות: לעזוב בית (למכור? להשכיר?), בן זוג אחד לרוב עוזב עבודה, ובמקביל יש למצוא בארץ לא מוכרת בית, מכונית, מקום מגורים, מקום עבודה, מסגרות חינוך לילדים. לכל אלו מתווספות ההתלבטויות- האם ללמד את הילדים את השפה החדשה מראש? מתי לספר על המעבר? מתי להיפרד ממקום העבודה? איך אורזים- האם משתפים ילדים בתהליך האריזה? ועוד ועוד…

המעבר למדינה החדשה מלווה גם בתחושת מתח וחששות- האם נסתדר, האם נצליח "לעשות את זה", ולגבי הילדים- מתלוות הדאגות – יש לבן שלי לקות למידה- איך יסתדר איתה בחו"ל בשפה זרה? בתי מופנמת וביישנית- איך תמצא חברות במדינה החדשה? הבן שלי כבר בן חמש עשרה, צמוד לחברים שלו ולא מסכים לנסוע, מה עושים? ושאלת השאלות- האם אנחנו גורמים להם נזק רגשי בלתי הפיך?

הבדלים בחיי משפחה בין החיים בארץ לחיים במדינה זרה

אנו משתמשים בששת חושינו לזהות ולמקם את עצמנו בסביבה. מעבר לכך אנו נעזרים גם באינטואיציות- החושים הרגשיים והחברתיים שלנו. באופן טבעי בתרבות אליה נולדתם ובה אתם חיים לאורך שנים האינטואיציות התקשורתיות ברורות וחדות. בארץ חדשה ובתרבות זרה, לפחות בשנה הראשונה, יש חשש תמידי כי הפרשנות שלנו לסיטואציות חברתיות אינה נכונה, בגלל הבדלי שפה ותרבות. פתאום אתם לא יכולים לסמוך על האינטואיציות שלכם, ותחושת חוסר הביטחון אינה קלה.

הסטאטוס "לחיות בחו"ל" שואב הרבה אנרגיה , לפחות בהתחלה. בהתחלה פשוט עסוקים בלחיות בחו"ל. החושים מתחילים להתרגל- לקולות, ריחות, טעמים, מזג אויר אחר. כלום לא אוטומטי- מתחילים מההתחלה.

הנה כמה הבדלים משמעותיים בחיי משפחה העוברת למדינה זרה-

מסגרות חינוכיות- הילדים נכנסים למסגרות חינוך עם ימי ושעות פעילות אחרות  מהמקובל בארץ. הגן למשל לא פעיל בכל המדינות בכל ימי השבוע.  חלק מהילדים יצטרכו לנסוע בתחבורה ציבורית לבית הספר. כמו כן, שיטות החינוך אחרות ויחד איתן הדרישות לשיעורי בית וההכנה לבחינות. הקשר עם הצוות החינוכי אחר מאשר הקשר המקובל בארץ ולא תמיד המורה "בראש אחד" אתכם לגבי קליטת ילדכם בכתה. ואסור לשכוח- הכל בשפה חדשה.

עלייה משמעותית בכמות השעות שהמשפחה נמצאת ביחד. סופי השבוע הארוכים, ותנאי מזג האויר מגדילים משמעותית את כמות שעות הפנאי שמשפחה מבלה ביחד. רוב המשפחות  עוברות לארצות עם מזג אויר קר בחורף- ויש ימים רבים שלא ניתן לבלות מחוץ לבית ומבלים בו שעות רבות . ממציאות ונורמה  ישראלית מקובלת של לבלות בחוץ כל הזמן, עוברים לבלות בבית והרבה. תפקיד נוסף שהמשפחה מקבלת על עצמה בשעות הללו היא חברה. באופן טבעי כשעוברים למקום חדש, ועל אחת כמה וכמה כשהתרבות אליה עוברים יותר מרוחקת, יש מיעוט בקשרים חברתיים. אז המשפחה הופכת ליחידה משפחתית- חברתית. זה לא אומר שההורים הופכים להיות חברים של הילדים  אולם האחים בהחלט כן!  ילדכם שוהים יחד שעות ארוכות, יש ביניהם חוויה של שיתוף- שהרי שניהם עוברים בדיוק את אותו תהליך- עוברים לגור במדינה זרה ובאופן טבעי מחפשים את הקרבה אחד של השני ומתחילים למלא את הזמן במשחקים משותפים. וההורים?- להורים האחריות לספק סביבה מכילה ומאפשרת בבית, על מנת שייוצר כר מתאים המזמן את המשחק המשותף וכן ליזום בילויים משפחתיים משותפים חיוביים.

מישהו בבית?– לרוב בן זוג אחד יוותר ( לפחות בהתחלה) על עבודה. אדם שעבד משרה מלאה- והיה קשור למערכות עבודה ומערכות חברתיות נלוות,  עובר למציאות חדשה של "איש/אשת בית".  שעות הפנאי רבות ויש הרבה מאוד "שעות ילדים"- לבשל, לפתור חיכוכים בין האחים, לעזור בשיעורי בית בשפה אחרת, לראות את הילדים בבית והרבה כי בהתחלה אין חברים. הפער באורח החיים- מטוטליות של עבודה לטוטליות של להיות – בבית נחווה על ידי כל אחד או אחת באופן אחר. בהתחלה אין זמן להרגיש מה השינוי "עושה"- יש המון סידורים , ארגונים ומנהלות לטפל בהם. אבל לאחר זמן מה כשכל המנהלות מוסדרות ויש משהו בבית שכבר אפשר להתחיל לקרא לו "שגרה", וכבר מבזבזים פחות זמן בסופר בזיהוי מצרכים, נוצר חלון של שעות פנאי. ובשעות האלה גם יש זמן להרגיש ולהתחיל לעבד מה עובר עלי, עלינו כבני זוג וכמשפחה. יש כאלה שתחושות אלו יובילו גם לחוויות של בדידות וריק, ואחרים ינסו למלא את החלל בעשייה מתוך צורך לחזור לחוויה של שליטה בחייהם.

יזימה- להבדיל מהארץ שלרוב אנו מובלים בסדר היום (ההורים מזמינים לארוחת ערב, חברים יוזמים טיול לשבת- ולרוב אנחנו נענים) במדינה זרה כל שגרת המשפחה ופעילויות הפנאי היא ביוזמת ההורים בלבד. ומילוי הזמן הפנוי הופכת להית "משרה מלאה" בעיקר להורה שנשאר בבית.  מ"עבודת ההורות" אין רגעי מנוחה, אין לשלוח את הילדים קצת לשכנים/חברים/סבא וסבתא (חברים ושכנים אולי לאחר תקופת ההתבססות, אם מקובל בתרבות אליה בחרתם לעבור).

הנקודה היהודית– לא ניתן להתעלם מהעובדה כי בכל מדינה שתעברו אליה- תרגישו זרים! כעת אתם נדרשים "להיות יהודים בעצמנו"- לשמר מסורת שבארץ מקבלים אותה כחלק מחיי השגרה של חגים ושבת. גם החילוניים הגמורים ישימו לב כמה היהדות הייתה מוטמעת בחיי היום יום בארץ, ויתפלאו לגלות כמה הם מתגעגעים להאטה בתנועת הרכבים ביום שישי אחה"צ, לריחות של נקיון ובישולים … הרבה מאמץ נדרש על מנת לבנות מסורת משפחה ביחס לימי שישי (שנחשב יום עבודה רגיל בחו"ל), שבת וכיצד לציין את החגים שלרוב מתקיימים בימי חול במדינה בה אתם גרים. המאמץ המושקע הוא רב (זוכרים- יזימה?).

"חוץ מאם אתה לא, לפעמים אתה לא. מצטער לספר

האמת היא פשוטה,

נתקלים,

נכשלים,

לפעמים גם אתה.

תתקל במקל

קוצני במיו-חד

הקבוצה תתקדם,

תשאר שם לבד."

(ד"ר סוס- אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים)

מאמר נוסף בנושא – המשפחה עוברת למדינה זרה

פחדים של ילדים – יש מה לעשות

מאת איריס הלמן

"איתמר אוהב חיות. איתמר אוהב את כל החיות שיש. איתמר אוהב אפילו חיות שאין, כמו חד קרן, או כמו דינוזאור. ויש רק בעל חיים אחד שאיתמר מפחד ממנו: ארנב. מאוד משונה…." (דוד גרוסמן, איתמר פוגש ארנב).

למה ילדים פוחדים?

כולנו פוחדים. הפחד הוא רגש טבעי. בבסיס הפחד עומד מנגנון התרעה ואזעקה, המביא אותנו להיזהר מסכנה. אולם מערכת האזעקה הזו יכולה "לזייף" ולעתים, נוצרת תגובה מוגזמת של פחד, תגובה שאינה עוזרת לאדם בתפקוד, אלא חוסמת אותו. פחד מוגזם עשוי להביא להימנעות מדברים תפקודיים יום יומיים.

ישנם פחדים שאנו מכנים אותם "פחדים התפתחותיים" באופן טבעי, תינוק בן שמונה חודשים עד שנה וחצי, מתחיל לפתח פחד מזרים. זהו פחד התפתחותי, כיוון שהוא מקביל להתפתחות ההבחנה של התינוק בין אדם מוכר ואדם זר. בגיל הגן אנחנו נתקלים בהרבה ילדים הפוחדים מחושך או ממפלצות. יש ילדים שיפחדו מבעלי חיים, ויש ילדים המבטאים פחד ממוות. ילדים רבים בגיל הזה יסבלו מסיוטי לילה. כל אלה פחדים התפתחותיים, המבטאים התחלה של הבנה והתמודדות של הילד עם מעגל החיים, עם אפשרות של פציעה מחלה או מוות.

ישנם כמובן גם פחדים אחרים, שאינם התפתחותיים, פחד בעקבות אירוע טראומטי, או חרדות המתפתחות מסיבות שונות. אלה דורשים התייחסות נוספת, ועליהם לא ארחיב במאמר זה.

כיצד נוכל בתור הורים לעזור לילדינו בהתמודדות עם פחדים התפתחותיים?

בספר "פחדים של ילדים" מתארים המחברים את ההתערבות האידאלית של ההורים כהתערבות שתהיה תומכת, אך לא מגוננת. למה הכוונה? בעת סכנה ממשית, האינסטינקט התקין של ההורה הוא להגן על ילדו, באופן מוחשי וממשי. בעת "זיוף" של מנגנון ההתראה, כלומר פחד מוגזם הפוגע בתפקוד, ישנם הורים שנוטים לגונן על ילדיהם ולא לאפשר להם להתמודד עם הפחד. ההורה יכול למנוע את ההתמודדות או להתמודד במקום הילד בעצמו. הגנת יתר זו לא מאפשרת לילד ללמוד, כי החרדה בסופו של דבר עוברת. טבעה של החרדה הוא לנוע בגלים: להחווצר, להתגבר, להיחלש ולהעלם. מנגנוני בקרה פיסיולוגים פועלים על פי עיקרון של היזון חוזר (משוב) כלומר, מרמה מסוימת ואילך מופעל מנגנון המרסן את החרדה. כך למשל כיווץ שרירים מביא להפעלת רפלקס של הרפיית שרירים, עליה בקצב הלב מביאה לתגובה שמאיטה את קצב הלב. לכן, בעצם, תחילתה של החרדה, מבשרת את סופה.

ילדים (וגם מבוגרים) לא "לומדים" את הטבע הגלי של החרדה, כאשר הם נוקטים בהימנעות שיטתית מהמצב המעורר חרדה. כך איתמר, נמנע מלהתבונן בארנב בגן החיות, או אפילו בתמונה של ארנבים… בספר המקסים של דוד גרוסמן, איתמר מתגבר על הפחד כאשר הוא נתקל במקרה בארנב, מבלי לדעת כלל שזהו ארנב, וכך הוא לומד להתקרב אליו ולמוסס את ההימנעות שלו מארנבים.

התנהגות אחרת של הורים שעשויה להגביר את החרדה במקום להפחיתה, היא התעלמות מהפחד, ודרישה לתפקוד מלא בלי לתת תמיכה. אמירות כגון "הוא רק עושה הצגה", "תפסיק עם השטויות" או "אין בכלל מה לפחד " הן דוגמא להתייחסות כזאת. התייחסות כגון זו, לא נותנת מקום לרגש הטבעי של הילד.

איך אני כהורה אתמודד עם הפחד של הילד?

הסוד הנשמע פשוט, אך לפעמים קשה ליישום, הוא למצוא את הדרך לתמוך, אך לא לגונן, לעזור, אך לא לאפשר הימנעות. כאשר ההורה מצליח לתת תגובה רגישה ומנחמת לחרדה, תוך כדי עידוד ומתן עזרה לילד להתמודד עם הפחד, הוא ילמד לאט לאט שהשד לא כל כך נורא. כך אנחנו מלמדים את ילדינו לנסוע באופניים כאשר אנחנו מלווים אותם בהתחלה, ואחר כך עוזבים אותם לדרכם. כך אנחנו מלמדים ילד להירדם לבד, כאשר אנחנו יושבים לידו זמן קצר, הולכים, וחוזרים לאחר זמן קצר להראות לו שאנחנו כאן, ובהדרגה, מתרחקים.

שיטה המבוססת על הגישה הנרטיבית לטיפול בילדים, מציעה להתייחס לפחד כגורם חיצוני, נפרד מהילד, וכך להימנע מגישה ביקורתית כלפיו ("ילד פחדן"), ולהפוך יחד לצוות הנלחם בפחד בדרכים שונות. גם כאן כדאי לגייס את הדמיון, ולהיעזר בו. הדמיון הוא המלבה את הפחד, והוא גם יכול לעזור בהתמודדות איתו. קודם כל צריך להזמין את הילד להכיר לנו את הפחד, ולספר לנו עליו, ואחר כך אפשר למצוא יחד דרכים שונות הלקוחות מעולם הדמיון של הילד להתגברות עליו – אפשר להשתמש בחרבות דמיוניות או צעצוע, באבקות קסמים למינהן, בקופסאות בהן אפשר לכלוא את נושא הפחד ועוד, כיד הדמיון הטובה. היצירה גם היא דרך להתמודד עם הפחד. ילד האוהב ליצור, יכול לצייר את מושא הפחד שלו, ליצור אותו בפלסטלינה, או בדרכים שונות. דרך נוספת לעזור להתמודדות עם הפחד, היא דרך השפעה על הגוף, שכפי שהוצג קודם, הוא שותף מלא בחווית הפחד. ניתן להשתמש בפעילות גופנית, המשפיעה באופן חיובי על מצב הרוח. המנוחה שלאחר הפעילות היא מעין הרפיה. אפשר אפילו לערוך משחקים מכוונים של כיווץ שרירים והרפייתם, וכמובן, אפשר להשתמש במוסיקה מרגיעה, או במסז' (המגע גם הוא מרגיע). דרך נוספת ומוכרת היא השימוש בספרים. לקרוא לילדים ספרים העוסקים בפחדים, היא דרך מצויינת לעיבוד רגשי של הפחד, ממקום שהוא מעט מרוחק יותר. אפשר להיעזר בספרי ילדים כגון אלה המוזכרים להלן, או לספר לילדים סיפורים משלכם. סיפור על אבא שפחד כשהיה ילד, ועל הדרך שבה התגבר על הפחד, יכול להיות מרגש ומשמעותי עבור ילד עם פחדים.

כאשר יש שאלות ספציפיות אפשר לפנות לייעוץ פסיכולוגי. לעתים, אפשר לקבל ייעוץ קצר ומשמעותי, שיעזור להתגבר באופן תקין על פחד התפתחותי, ולא להכנס למעגל של הימנעות שירחיב את המצוקה. כמו בנושאים אחרים, גם בנושא זה, אפשר להעזר בהדרכת הורים באינטרנט כדי לבחון את השאלות המיוחדות לילדיכם בנושא הפחד.

ספרים מומלצים:

להורים- "פחדים של ילדים- איך לתמוך במקום לגונן " חיים עומר ואלי ליבוביץ' – ספר קטן, קריא ומומלץ.

לילדים – "איתמר פוגש ארנב" / דוד גרוסמן, "פחדרון בארון" / מרסר מאיר  "לילה חשוך אחד" / אורה איל

מה בנפשנו

מאמרים וכתבות

קישורים

ענן תגים

החברים שלנו

- Facebook Members WordPress Plugin